24.5-24.6.12
פתיחה: חמישי, 24.5.12 בשעה 20:00

בשנים בהן למדה מיכל בן זאב במדרשה לאמנות, אז ברמת השרון, לימדו רפי לביא, יאיר גרבוז ותלמידיהם מיכל נאמן וציבי גבע. שיטת ההוראה בשנים אלה העמידה במרכז את השיח אודות אמנות ואת הדיבור אודות האסתטיקה המודרנית, ודחקה למקום השני את הרישום, הציור, המודל והצבע. הגישה הפדגוגית של המדרשה בשנים אלו שהתעכבה ביתר שאת על פיתוח ההבנה האמנותית ועל הצורך ליצור, בודדה את בן זאב שחפצה לצייר ודחפה אותה לעמדת המתבוננת-שוחרת האמנות. 

שנים אחר כך בעת ביקור בתערוכתו הפיגורטיבית של מאיר פיצ'חדזה קיבלה בן זאב אישור לדחפיה וחזרה לפעילות אמנותית. במפגש עם יצירתו של אמן אחר בן תקופתה ראתה שיש מקום לסיפור, לצבע לצורה וליופי ולא רק לסמליות, לדלות החומר ולקונספציה.

בן זאב התחילה לצייר טבע דומם, נושא שחוק בהיסטוריה של האמנות, כדי להתריס וליצור אסתטיקה. מיצוי הנושא המתאר  אובייקט טהור ונטול הקשרים, הביא אותה בתערוכה  טבע, טבע חי להפגיש את הדומם עם גוף האישה  החי והחושני. במפגש זה בן-זאב משתעשעת, חומדת לצון ויוצרת חיבור הומוריסטי- אקספרסיוניסטי מרהיב בין בננות לשיער, בין לימונים ושדיים.

היציאה של בן זאב אל הטבע היא המשך ישיר לחיות אותה היא מחפשת בגוף האישה. בטבע, על פי בן זאב לעץ הזית, לשמים, לעלי האקליפטוס ולאדמה הילה ואופי. 

בציוריה נוקטת בן זאב את עמדת המתווך ומעצימה אצל הצופה את נוכחות תכונותיהם המושאלות של העצים: מתייפייפים, ביישנים, סוערים, מתפרעים ורכים. בן זאב כבר לא מהססת להשתלח על הבד בצבעים עזים ובקומפוזיציה מושלמת. הטבע הופך את ידה לחופשית, אוטנטית ורווית תשוקה.