חללי סטודיו ברחבי העיר

לאירועי אוהבים אמנות 2012 ברחבי יפו - לחצו כאן
למרות השינויים הניכרים שחלו בדפוסי העבודה של האמנים העכשוויים, הסטודיו מתפקד עדיין כסביבת העבודה העיקרית של רבים מהם. מתוך מחשבה זו צמח הפרויקט הנוכחי, שבו הוזמנו מספר אמנים העובדים במקומות שונים בעיר להתייחס אל הסטודיו שלהם, לא רק כמקום המאכלס את תהליך היצירה, אלא אף כמקום התצוגה שלה.

האמן דניאל בורן(Buren) , במאמרו "הפונקציה של הסטודיו", התייחס לבעייתיות ולאובדן ההקשר הכרוכים בהעברת היצירה למקום התצוגה הסטרילי שבו היא נחשפת לעין הציבור, ולניתוקה מן המקום האורגני שבו נוצר. משום כך ביקשנו בפרויקט הנוכחי להעניק לאמנים תנאי תצוגה שהם חלק אינטגרלי מתהליך העבודה שלהם. דמיינו לכם: ילדה ישובה על השטיח, משחקת. היא אוחזת בקובייה מלבנית כאילו הייתה מטוס ומשיטה אותה במו־ידיה בשמי החדר. הפסיכואנליטיקן דונלד ויניקוט (Winnicott) , טען שזהו הרגע היצירתי הראשון. 

הסטודיו, על צורותיו העכשוויות המגוונות,  ניתן להגדרה כ'מרחב פוטנציאלי' – מונח שטבע ויניקוט כאשר עמד על התנאים שמאפשרים את הפעולה היצירתית. המרחב הפוטנציאלי הוא מרחב ביניים השוכן בין הפנטזיה למציאות ובין המציאות הסובייקטיבית לאובייקטיבית.  
הסטודיו הוא לפיכך זירה שהמחשבות מתגבשות בה לכדי עבודת אמנות, זירה שמתקיים בה מפגש בין המרחב הקונקרטי והפיזי לבין זה המדומיין, הנראה רק בעיני רוחם של האמנים – ומוצג כעת גם בפני הצופים.

 

אוצרת:  הילה כהן־שניידרמן

 

חללים פתוחים באיזור יפו:
עדן בנט

להיות בסטודיו, לצד בעלי מלאכה.  מעבר לקירות ומאחורי הדלת, להאזין לקולות המצלצלים של גברים הצועקים זה לזה. לשמוע את מעלית המשא עולה ויורדת;  את צפצופי הרברס של משאיות שפורקות ומטעינות סחורה. להיות בלתי־נראית. לא סטודיו פתוח, גם לא סטודיו סגור: סטודיו צופה.

 

האור הוא נוזל החיים של הצלם,  ותנאי יסודי של הצילום.  אך הצילום והצלם מחויבים גם אל החושך הקשור אף הוא בטבורו של המדיום.  אורי גרשוני בחר להפוך את הסטודיו שלו ממקום של אור ללשכה אפלה , כדי לחשוב על הצל לא רק כהיפוכו של המואר.

 

           

ראפת חטאב שואב את חומרי עבודתו מהיומיום ומהזירות שבהן הוא פועל.  עבודותיו נוגעות, כל אחת בדרכה,  ברובד מסוים של זהותו.  אצל חטאב אין הפרדה בין הבית ובין הסטודיו,  הממוקם בדירתו.  הוא מזמין אותנו לבקר בחלל הפרטי שלו,  המערער על ההפרדה בין מקום מחייה ויצירה.