בימים אלו נוצר שיתוף פעולה יחדי במינו בין תיאטרון מקומי בתיאטרון יפו, מרכז תיאטרון ערבי-עברי לבין תיאטרון לוחם, נסיוני, בשם " הפליישריי" בוינה.

סיפור האהבה המתמשכת ומלאת המכשולים בין המשורר פול צלאן, ששירו" פוגת המוות" הוא אולי הידוע ביותר( פורסם בקובץ השירים " סורג שפה" בתרגומו של שמעון זנדבנק) והמשוררת יפת התואר, אינגבורג בכמן מתגלה דרך חליפת המכתבים ביניהם בספר שפורסם לפני שנתיים בגרמניה, " hertzzeit – "זמן הלב".

דרך שיריהם הנפלאים, מכתבי אהבה וטקסטים שונים נחשפים חייהם ש" על הקצה"- המנסים שוב ושוב להיפגש. אך נקודת המוצא שונה מדי- הוא בן להורים מבוקווינה שנספו בשואה, פליט נצחי, והיא בת של אב אסטרי, נאצי, המאמצת את הפליטות כרעיון וכמציאות של נדודים בערי אירופה. משכילים ונחרצים, שניהם מוצאים את מותם מוקדם מדי- הוא מתאבד בטביעה בסיינה, בפריס, היא נספית באש שפורצת בדירתה שברומא שלש שנים אחר כך.

את פול צלאן משחק דורון תבורי

את אינגבורג בכמן משחקת גבי אלדור

ההצגה בויימה על ידי אווה ברנר שגם עיצבה את החלל.

ההצגה עלתה לראשונה בכנס בינלאומי בואלנסיה שבספרד וזכתה לשבחים רבים.

היא תשוב ותעלה בוינה , בישראל ובמדינות נוספות במסגרת 100 שנה להולדתו של פול צלאן.

 

המופע מבקש למצוא מקבילה תיאטרלית לנושא העולה במכתבים, וחושף תהום בין שניים המהלכים על הקצה , עבודות ליריות פואטיות המעידים על יחסי "אהבה לדוגמא", מה שאינגבורג בכמן כינתה " האגדה שלנו".

שני שותפים בסיפור אהבה בלתי אפשרי- הוא בן להורים מבוקווינה שניספו בשואה, היא בת לאב נאצי אוסטרי מציגים מאבק שנמשך לאורך כל חייהם להתקרב זה לזו כבני זוג, בדיאלוג ספרותי וידידות מיוחדת במינה,מאמץ שנכשל שוב ושוב, עד התאבדותו של פול צלאן בסיינה, ומותה בשריפה שפרצה בחדרה של אינגבורג בכמן ברומא, שלש שנים מאוחר יותר.