מיומניה של סטודנטית אמריקנית שנדרסה למוות על ידי דחפור צה"לי בעזה.

 

על פי כתביה של רייצ’ל קורי

בעריכת אלן ריקמן וקאת’רין ווינר

תרגום: אביהוד תדהר

בימוי: ארי רמז

משחק: סיון קרצ'נר

 

ב-16 במרץ 2003, רייצ'ל קורי, סטודנטית אמריקנית בת עשרים וארבע, מתנדבת בתנועת הסולידריות הבין-לאומית (ISM), נדרסה למוות בידי דחפור צה"לי בעזה.

 

השחקן אלן ריקמן יחד עם העיתונאית קתרין וינר, ערכו מתוך יומניה, מכתביה ומכתמיה של קורי סיפור המגולל עלילה אנושית ומרגשת על התבגרותה של ילדה שנקטעה לפתע ומשאירה את התמימות שלה כמסר נצחי.

מה מביא נערה מבית טוב בוושינגטון לעזה? על אלו מצוקות, מעורבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני נותנות מענה? למה דווקא כאן? ככל שהצופה הישראלי יעמיק את הזדהותו עם דמותה של קורי, כך יוכל להביט באופן רענן על סיטואציה שהפכה כולה להיות מנת חלקם של משמיעי סיסמאות ריקות מתוכן.

 

המחזה, שלראשונה הוצג בתיאטרון הרויאל קורט הלונודוני ב-2005, מבוסס על היומנים והאימיילים של מי שמתה כשפעלה כמגן אנושי מפני הריסתם של בתי פלסטינים במהלך האינתיפאדה השניה. ביצוע המחזה הזה בעברית, בפני קהל ישראלי, מעניק פרספקטיבה חדשה למחזה שרבים ביקרו על חד צדדיותו - שחקנית ישראלית תגלם צעירה אמריקנית המצטרפת למאבק נגד הצבא הישראלי בו היא עצמה שירתה.