מאי-יוני 2013

נעילה: 22/06/13

 

האמנית הדנית קמילה בלקמן מציגה בסדרת העבודות תקריב רשמים מביקוריה בישראל.  בלקמן היוצרת בקופנהגן  העיר הצפונית, הרחוקה, העשירה והקוסמופוליטית, אינה מתעדת את ישראל כתייר מזדמן אלא  טווה דיאלוג אודות יחסי גומלין, דעות קדומות והכללות.

כיון שאינה מציירת תוך כדי מסע,  הבדלי התרבות, הצבעוניות, האנשים, השפה ותחושת הבית ניכרים בעבודותיה. מהגרים, גולשים, חרדים, זוג ברחוב, בית בנחמני, רחוב הרצל בתל אביב, שדה בעמק יזרעאל, כפכפים במסעדה יוצאים מהקשרם הגיאוגרפי והופכים לפיסת זיכרון לכודה בדף. הדימויים המוכרים, השגרתיים  היומיומיים, שלעיתים עין מקומית אינה מבחינה בם, הופכים אצל בלקמן לנושא המרכזי תמיד בתוך רקע אורנמנטים  מזרח-תיכוניים. המרצפת המקושטת, הכיפה, הקשת העות'מנית,  פנס הרחוב, הרדוף הנחלים מאותגרים בנוף הנורבגי בו עובדת בלקמן, והופכים לרקע מפתיע.

בלקמן מציירת הן על  גבי נייר עשוי ביד בדיו נוזלית והן על גבי בדים מתוחים בשמן. אותו דימוי שיופיע על גבי הנייר הלא תעשייתי הלא מדויק והאורגני, משמעותו תשתנה כאשר יופיע על גבי הבד הרהוט הממוסגר והממושמע. בתעתוע הזה שבין הזר למוכר בדימוים ובטכניקה, בלקמן כמו מבקשת לאחד את כל העולמות, לגשר על כל הפערים, לפתור את כל הסכסוכים. לגלות תבונה אוניברסלית כאורחת לרגע.

 

אוצרת: חנה קומן

תרגום: א. קומן