על טריטוריה, חברות אישית וחשיבותם

כתבה מאת טל צור מבוסס על הרצאה של גב' גליה רבינוביץ.

"חָתוּל אֶחָד נֶחְמָד, יָשַׁב עַל הַמַּרְבָד. בָּא כֶּלֶב וְיָשַׁב עַל הַמַּרְבָד..." בָּאָה עֵז וְיָשְׁבָה עַל הַמַּרְבָד.."

דרך החיות המצוירות, המשפטים הקצרים והעלילה הפשוטה מתחברים ילדים רכים לסיפור. הספר מיועד לילדים בגילאי שנה – שלוש. בסביבות גיל זה מתחילה רכישת השפה ובמקביל לה הילד נפתח לעולם שמחוץ למשפחתו ומתחיל להכיר ולהתעניין גם בילדים אחרים בסביבות גיל שנתיים - שנתיים וחצי. בגילאים אלו ילדים יתחילו להשתמש במושג של "אנחנו" בפניה למבוגרים.

האדם הוא יצור חברתי וחלים עליו אותם חוקי התנהגות שחלים על כל בעלי החיים החברתיים האחרים.

כמו בעלי חיים יש ילדים שגם הם בגיל צעיר "מסמנים" את הטריטוריה שלהם. ממש כמו החתול שמגרש את אורחיו כך ילדים רבים לא מאפשרים לילדים המבקרים אותם, לרוב מהמשפחה המורחבת או חברי ההורים, לשחק בחפציהם ועל כל משחק אומרים "שלי, שלי". 

הורים רבים מודאגים מהתופעה בעיקר מהפחד שהילד לא יהיה חברותי ולא ידע לחלוק. אך כמו בטבע על מנת שילד יוכל "להשתחרר" עליו להרגיש ביטחון במרחב הפרטי שלו, הוא זה הקובע את המתי וכמה הוא מרגיש בטוח, וכמה לאפשר לאחר לגעת בחפציו. בגיל הרך וגם בהמשך החיים לחפצים יש ערך רגשי עבור הילד. חשבו על עצמכם כמה קשה לכם לזרוק טי שירט ישנה או כוס סדוקה רק כי קיבלתם אותה במתנה, כך הדבר עבור ילדכם.

ילדים שאינם באים במגע עם הרבה ילדים יתכן ויצטרכו לחוות סיטואציות חברתיות עד שילמדו ויבינו את הנורמות המקובלות. כאן תפקידכם כהורים לעזור לתווך להם את הקורה. למשל, אם ילד מגיע לבקר במקום ללחוץ על ילדכם לוותר לו הסבירו לו שהילד השני מאוד רוצה לשחק בצעצוע שאלו אותו מה אפשר לעשות אולי יבוא עם פתרונות מעצמו, אתם יכולים להציע לו לעשות תורות, או אולי לחפש צעצוע דומה ששניהם יוכלו לשחק בו. 
אם ילדכם אינו מוכן לכך בשום אופן הניחו לו, אלו הם חפציו וזכותו לעשות בהם כרצונו. לאחר שעובר פרק זמן אתם יכולים לשוב ולנסות. כאשר ילדכם מסכים חשוב לחזקו על כך "כל  הכבוד נתת לו את המשחק, אנחנו יודעים שהיה לך לא קל והצלחת".

להורים רבים חשוב כי ילדם יהיה אהוב ומקובל על חבריו מבלי לבדוק מה נטייתו הטבעית של הילד. החתול שבספר מייצג את הילדים שזקוקים למעט מגע חברתי ויותר למרחב אישי ולחקירה עצמית.

אנחנו כישראלים רואים שתי אפשרויות – או לבד או עם ה"חבר'ה". בחברה שלנו חברות אישית איננה מפותחת בארץ, גם בגלל סיפורי שואה, סיפורי פרידה קשים (עדיף שיהיה יותר מחבר אחד למידה שהוא יעלם יום אחד) וגם הצבא מפתח בארץ את ה"חבר'ה". 

היכולת להיות עם חבר אחד היא תחום שאינו מפותח בתרבות שלנו. לקיום יחסים עם חבר אחד נדרשים כישורים אחרים וחשובים מאוד לפיתוח – (1) אינטימיות, (2) הייחודיות של כל אחד – להכיר אחד את השני עם חוסר ההשוואתיות לאחרים. מה שמאפיין את האדם כולו, כולל חולשות וקשיים. (3) קיומה של בחירה – חברים בוחרים זה בזה, חופש הבחירה הוא מאוד גדול ומשמעותי. (4) הקשבה – בקבוצה צריך לצעוק כדי שישמעו אותי. 

עם חבר אחד מקשיבים, מחכים לתור כדי לדבר. חשוב לתת לגיטימציה ומקום של כבוד לכישורים של חברות אישית, פיתוח נאמנות, אי הפעלת כוח אלא שיתוף כוחות. חלק מהאנשים צריכים במודע פחות קירבה חברתית וגופנית. 
אנשים שצריכים פחות קירבה יהיו פחות מעורבים במאבקים החברתיים או שיסדרו לעצמם עוזרים – נותנים הוראות ואחרים מבצעים. 

אנחנו כתרבות, נבהלים מהימנעות חברתית. צריך לזכור שקיימים הבדלים אינדיבידואליים בין ילדים וקיים חופש בחירה –אין דרך אחת נכונה. לא צריך להיות רק כל הזמן עם חברים. יש יתרונות גם ביכולת להיות לבד בחברת עצמך. זוהי מתנה רבת ערך שאותה אתם מעניקים לילדכם.

"חָתוּל אֶחָד נֶחְמָד, יָשַׁב עַל הַמַּרְבָד, לבָד".