בתערוכת הציורים חצר אחורית, משלבת מיכל בן זאב בווירטואוזיות עזה:  מקום ותודעה.

החצר האחורית הוא מקום הצמוד לבית. זהו שטח מוסתר בו נדחפים כלים, חפצים, פריטים שעבר זמנם אבל לא נזרקו. זהו פרוזדור פורגטוריום לחומרים נטושים.

במשך שנתיים, שוטטה בן זאב בחצרות האחוריות של ישראל, בכפרים ובערים הגדולות ותעדה את המתרחש. בציורים עזי מבע, פראיים ולוהטים, היא יוצרת פסיפס מיומן של הנראה לעין והמוסתר מלב.

העזובה המודחקת הנערמת בחצרות ישראל, שמתגלית בציורים, היא לעיתים מצחיקה, שמחה, ומאירת עיניים ולעיתים, עגומה, מדכאת, פראית ושוחרת רע, ממש כמו התודעה האנושית.

בן זאב מזהה ברגישות מופתית את ההקשר ומשתמשת במטאפורה הזו על מנת לשרטט בדיוק ובמיומנות, בהומור ובפקחות את מצבה הנפשי.

כמו גם בתערוכתה הקודמת בצדיק, מדייקת בן זאב בפרטים כמו גלגלי הטרקטור, המרצפת והעלים אבל חותרת תחת הקומפוזיציה, ההקשר והתוכן. 
הסינתזה בין תחושת הממשות לבין ההמצאה הפנטסטית- שהיא היסוד בעבודתה של בן זאב- פורצת בתערוכה זו במלוא העוצמה.

אוצרת: חנה קומן