צ'נצ'ל בנגה ורות נורמן

נעילה: 30.05.15

 

בתערוכת ציורים משותפת, נוטלים האמנים צ'נצ'ל בנגה ורות נורמן את הגשר המאפשר גישה בין שני מקומות ללא מעבר רציף, כסמל מתווך בין תרבויות.

תחושת ההחמצה בגלל מהירות הנסיעה, עמודי הבטון הכבדים האוחזים באדמה ותומכים בכביש מרחף, חלוקת הדרך והזמן על פי הגשרים שכבר חצתה, הם מקצת מהגירויים שהניעו את נורמן- אמנית ישראלית המתעסקת בנוף- לצייר גשרים. 

בצבעי שמן על נייר דופלקס, מעניקה נורמן לגשר מעמד של מקדש, שלו עמודים מונומנטאליים המגמדים את העומד מתחתם, מיקום בלב ליבו של הנוף, סימטריה בין התמיכות, פרופורציה מושלמת ופרספקטיבה למרחוק. הגשרים בציוריה הופכים למעין מסגרת תוחמת ומפוארת לציורי הנוף. נורמן מדייקת בפרטי הגשר במכחול עבה ובתנועות רחבות  מצד אחד, משחררת ומטשטשת את הנוף מהצד האחר. כך, הגשרים הנעלמים מהעין בגלל מהירות הנסיעה, הופכים בעבודותיה לנוכחים אדירי ממדים המשתלטים על הנוף ההדור והשברירי,  בהפוך למציאות.
 

בנגה- יליד הודו, חי ויוצר בישראל כארבע עשרה שנים- אוחז בגשר מכל קצותיו התרבותיים. באחד, האמנותי, שואל את דימויי הגשרים האימפרסיוניסטים מפאריז, ארז'אנטיי וז'יוורני; בשני, הישראלי, שואל את הדימוי מנסיעותיו המרובות בכביש אחד לשדה התעופה ומהגשר הכעור שנבנה למול עיניו בהולילנד בירושלים ובאחרון, מהגשרים בהודו בה החיים והמוות תלויים בגשר ועל כן בטרם בנייתו מקריבים לו קרבנות למזל טוב. בנגה קושר את הגשר לפנטסטי. 

בדיו וצבעי מים על נייר הוא יוצר איחוד זורם, רך ומאיר עיניים בין הגשר לאיבריהם האורגניים של האדם והבהמה. הגשרים של בנגה הפוכים מאלה העצומים של נורמן, הם מרחפים בעדינות במרכז הדף, לא אוחזים בדבר ומהווים ישות חיה ואוטונומית ללא הקשר. נקודת האחיזה הריאליסטית  של בנגה בציור הגשר, מתהפכת באחת לשלמות סוריאליסטית ייחודית.

הגשרים של נורמן-בנגה מהווים מיזוג מושלם ומשובח של הפכים בהתבוננות במרחב, במסריו ובתכונותיו ומכאן גם דרכי ההבעה השונות המשלימות.

 

אוצרת: חנה קומן