מאת :אלברט קאמי

על פי התרגום של אילנה הרמן

עיבוד ובימוי : יעקב אמסלם

משחק : עמוס לביא

תפאורה: סאגה  זנזורי

סיפורו של מרסו צרפתי שחי באלג'יר של שנות ה50 .   

ההצגה נפתחת במשפט : " היום אמא מתה . או אתמול , אני לא יודע ..."   משם שאר אירועי חייו מובילים את מרסו לחוף שבו הוא נתקל בערבי ויורה בו  חמש יריות קטלניות  .  הפגישה עם מארי היפה , החיבור לשכנו רמון האלים הם רק חלק מאותם הרגעים שמחדדים את הזרות של מרסו כלפי החברה הסובבת אותו .... מרסו מצליח לטלטל אותנו בגלל אדישותו  הלא "מוסרית " לחיים . הוא מסרב לשחק את " המשחק " של החברה הנאורה .... הוא מסרב לשקר ..... הוא מסרב לזייף רגשות אם הן אינם ....   קאמי כתב שהוא היה יכול לצמצם את ספרו במשפט אחד :  " בחברה שלנו כל אדם שלא בוכה בלוויה של אימו מסתכן  בגזר דין מוות ."

 

יעקב אמסלם נולד באלג'יר ב10 לינואר 1960  ארבעה ימים לאחר מותו הטראגי של אלברט קאמי.  גדל בצרפת עד לעלייה ארצה ב 1978. כיום גר בישוב על גבול מצריים  בלב המדבר, מושב יבול , ביחד עם אורלי ו4 ילדיהם,  2 חמורים ואין סוף חיות אחרות ..... 5 דקות מהבית שלהם   יש דיונות חול שם בטיולים רגליים עם החמורים הוא מדמיין, ואז  יותר מאוחר  זה  קורם עור וגידים על במות ישראל .

למד פנטומימה במרסיי (צרפת). בוגר קורס  בימוי בסמינר הקיבוצים. בוגר תיאטרון הגוף . סדנאות הבמה ועוד....

במאי קבוצת תיאטרון של אוניברסיטת בן גוריון - במאי ושחקן של " תיאטרון הנגב ". מנהל, מייסד, במאי בית ושחקן של " תיאטרון כל אדם ". שנה השלישית ברציפות מביים בLOGON  LIGHT OPERA OF NEGEV  -   גם מופיע בכמה פרסומות וסדרות בטלוויזיה ..

והשתתף בפסטיבלים רבים : פסטיבל ישראל -  עכו -  חיפה -  ערד -  שנטיפי -   צוותא

Festival Leeds / England London 2002 AND 2004.

יעקב מחובר מאוד  ליצירה של קאמי  .כיליד אלג'יר שגדל בבית של "פליטי צפון אפריקה " הצרפתים קראו להם "הרגליים השחורות " ,. הצלילים ,הריחות והאווירה הכל כך  מיוחדת שקאמי מספר עליה ... הוא הפס קול והנוף המסופר של ילדותו ...

סבו נהרג בפיצוץ של מכונית תופת במלחמה על שיחורר אלג'יר מהכיבוש הצרפתי ... לכן בביתו היה איסור מוחלט לדבר ערבית כך שהילדים יגדלו כמערביים לכל דבר ועניין  ...

העבודה על הזר היא סוג של סגירת מעגל עבורו ....