הזיכרונות שלי מימי בית הספר כוללים לרוב מורה מנומנמת שעומדת מול כיתה עמוסה לעייפה בתלמידים ומדקלמת חומר לימוד מייגע, וציפייה ארוכה לצלילו של הפעמון הגואל שיפלוט אותנו אל ההפסקה המיוחלת.

אני ושכמותי נאלצנו ללמוד בעל פה פרקי תנ"ך שלמים עליהם נבחנו בשאלות של "מי אמר למי", "באיזה הקשר" וכמובן ש"פרט, נמק, הרחב ותן דוגמה" היה חלק מהלקסיקון של המבחן. מעולם לא נדרשנו ממש להיות יצירתיים, לחשוב ולנתח את הפסקות שכתבנו אלא נתבקשנו פשוט לבטא, כמו מכונה משומנת היטב, את שנאמר לנו מפיה של המורה- אותה מנומנמת שמצטטת מורה מנומנמת אחרת ששיננה בפניה את אותו החומר.

 

והנה, בימינו אנו, נולדה לה האלטרנטיבה. קבוצת הורים, יוזמים, אנשי חינוך, הוגי דעות, החליטו שנמאס להם מהממסד המוכר המשקיע את מיטב זמנו בשינון ולמידה בעל פה, ושהגיע הזמן לעסוק בסוגיות חברתיות ולהשקיע בנפשו המתפתחת של התלמיד.

מוסדות "החינוך האחר" עוסקים לרוב במושגים ואידיאלים הקשורים להתפתחות וההגשמה של התלמיד, טבע וסביבה, פלורליזם חברתי, תרומה לקהילה וקירוב לבבות בין הקהילות השונות. כמובן, שלכל מוסד יש את האג'נדה שלו.

 

"אנחנו מחנכים לחברה פלורליסטית שמאמינה בקירוב לבבות דרך האדמה והטבע", אומרת חבצלת מור, רכזת חברתית בבית הספר היסודי ויצמן. "בית הספר מתמקד בתלמידים ובקהילה הסובבת אותם, כאשר אנחנו משתדלים להפגיש בין ילדים, הורים, אוכלוסייה מקומית וכל גורם שיכול להיות מעורב בפיתוחה של יפו".

מור עומדת בראש הקמתה של הגינה האורגנית בשטח בית הספר ביחד עם ילדי בית הספר ואנשי החברה להגנת הטבע. בית הספר ויצמן מורכב מתלמידים ערבים, יהודים וילדי עובדים זרים, מתוך אמונה שהמפגש היהודי-ערבי הוא ההזדמנות הטובה ביותר לקירוב לבבות. בית הספר שם לעצמו כערך עליון להטמיע סובלנות, שותפות ומצוינות בקרב התלמידים והוא עושה זאת על ידי התאמת החומר הנלמד לכישורי התלמיד ויכולותיו ופעילות של מתן לקהילה.

 

 

מוסד לימודי אחר המחנך על פי  ערכי הדמוקרטיה הוא יאפה, בית הספר הערבי הדמוקרטי.

"אנו מאמינים שתלמיד שמאמין בעצמו ובוטח בעצמו יגדל להיות אדם הפועל למען ערכי הדמוקרטיה", אומר גאנם יעקובי, מנכ"ל האגודה למען ערבי יפו. "מטרת בית הספר היא לפתח תלמידים חושבים, סקרנים, שמעלים שאלות, מביטים בעין בוחנת וחוקרת על העולם ומתרחקים מכל סוג של קיצוניות..."

כדי להמחיש חלק מה"אני מאמין" של יאפה, הוא מספר על מקרה שקרה לו השבוע, בשעה ששימש כמורה מחליף בכיתה ג'. "בזמן שנכנסתי לכיתה, שמעתי תלמידה שמקניטה את אחד הילדים ואומרת לו 'אם המורה הייתה כאן, היית מתנהג אחרת כי אתה מפחד ממנה'. כתגובה לדבריה, ענה התלמיד שהוא לא מפחד מהמורה אלא מכבד אותה".

בעקבות הסיטואציה, גאנם אסף את התלמידים וקיים עמם דיון על ההבדל שבין "לפחד" ל"לכבד".

 

מעבר למוסדות אלו המטמיעים בתלמידים את ערכי הסובלנות והדמוקרטיה ואת חשיבותה של הקהילה, עומדת בפני התלמידים אופציה נוספת: "בית חינוך אביב" שהוקם לפני מספר חודשים. בית החינוך הוקם במטרה לספק לתלמידיו חוויה אמנותית ויצירתית של לימוד והתפתחות, ואחד ממקימיו הוא אופיר שדה, יזם ואיש עסקים שבימי שלישי מלמד יוגה בבית הספר.

ביחד עם קבוצת הורים נחושים והרבה אכפתיות בנושא של חינוך ושינוי חברתי וסביבתי, הם הקימו את "בית חינוך אביב" ברוח האנתרופוסופיה-חכמת האדם. במרכז התפישה האנתרופוסופית נמצאת האישיות החופשייה והחושבת של האדם המסוגל להתעלות להבנה וניהול מוסרי של חייו. 

"בית חינוך אביב" יוצר תהליך לימודי חוויתי המלווה את התלמיד לאורך השנים ומעניק לו חוויה רגשית, מנטאלית, רוחנית הנוגעת בכל סוגי התחושות. "למשל, במקום ללמוד לכתוב בצורה של שינון בעל פה וכתיבה חוזרת של אותיות, התלמיד לומד לצייר את האותיות, הוא ממש חש אותן, רוקד אותן, מנגן אותן, ודרך תהליך הלימוד החוויתי הוא לומד לכתוב אותן". בנוסף, במוסד זה אין ציונים, במקום שיעורי בית, התלמידים מקבלים מטלות. "הבנות שלי רק מחכות לרגע בו הן יגיעו לגן. הן יודעות ששם הן יקבלו יחס אישי וחם, ייצרו, יחוו וייפגשו עם חברים".

 

מעבר לערכים, יצירה, חוויה והתפתחות שהתלמיד סופג ב"חינוך האחר", תשכחו גם מהכיתות הצפופות שמונות בין 35-40 תלמידים היושבים מרפק על מרפק ונושמים אחד את השני. 

ברוב המוסדות האלה מדובר בכיתות לימוד קטנות, אינטימיות, המונות לעתים בין 3-15 ילדים בכיתה. מצב זה מאפשר למורה להעניק יחס אישי לתלמיד ולפתח את התלמידים המתקשים, אלו  שבמסגרת החינוך הפורמאלית היו נשארים הרחק מאחור.

 

חסרונות? קיימת כמובן סוגיית המחיר הגבוה שבית ספר פרטי נאלץ לגבות מההורים, מאחר שהוא אינו מסובסד על ידי המדינה. יש גם הטוענים שמסגרות כאלה לא בהכרח מתאימות לכל ילד, ובדקתי גם את הטיעון של "הבועה", לפיו ב"חינוך הייחודי" חיים למעשה בתוך בועה שתתנפץ בהמשך, כאשר יצטרכו הילדים להשתלב במערכת חינוך רגילה.  

בועה או לא, בסופו של דבר, אם נחנך את הילדים כבר מגילאי הגנון, לאהוב, לכבד, לחוות, ליצור ולחיות בתוך קבוצה, אז יש סיכוי טוב שלפחות הם יגדלו עם היכולת לקיים דיאלוג פורה וסובלני בינם לבין עצמם ובינם לבין הסובב אותם.