להיות שונה זה מיוחד?

כתבה: שלומית גרוס גל- עובדת סוציאלית מרכז גפן

 

הסיפור "בנצי" מספר על עדר פילים שיש בניהם פיל צעיר שונה בצבעו ובאופיו – בנצי הפיל.

 

"בנצי" הוא פיל צבעוני, שחי בתוך עדר של פילים אפורים. בהתאם לצבעים העליזים שלו, בנצי הוא גם מצחיק ושמח. כל הפילים מאוד אוהבים להיות בחברתו, אבל הוא מרגיש שונה ומנסה להידמות לשאר הפילים. לשם כך הוא מתרחק מהעדר ומחפש דרך לצבוע את עצמו באפור, שלא יזהו את השוני שלו. 
עדר הפילים הופך להיות קודר ועצוב בלי בנצי. 
הגשם שיורד לפתע, מחזיר לו את צבעיו  הקודמים ועם חזרתו המשמחת לעדר מכריזים הפילים על חג חדש, "יום הבנצי", שבו כל הפילים מצטבעים בצבעים מיוחדים כמוהו והוא מצטבע באפור כמותם.

 

סיפורו של בנצי הוא למעשה סיפורו של השונה. בנצי מרגיש שהשוני שלו הוא נקודת חולשה ורוצה בכל מאודו להיות בדיוק כמו חבריו הפילים.

בדיוק כמו בנצי, ילדים בגיל הגן מתחילים להתיייחס לקבוצת החברים שלהם (קבוצת השווים) ורוצים להיות כמו חברי הקבוצה האחרים: הילדה רוצה ללבוש שמלה כמו החברה מהגן, הילד מבקש בדיוק את אותה דמות-משחק כמו החבר מהגינה,  ושניהם מנסים לחקות את ההתנהגות שהם רואים אצל החברים שלהם.

הרצון  להרגיש שייך לקבוצת השווים הוא שלב התפתחותי חשוב ונורמטיבי שבמסגרתו הופך הילד ליצור חברתי. מגיל שלוש לערך התפתחותם הרגשית של ילדים מאפשרת להם להבחין גם ברגשותיהם של אחרים, ובמקביל משתכללת היכולת לנהל דיאלוג מילולי מורכב. 
שתי יכולות אלה מהוות את הבסיס לקשרים החברתיים הראשונים, שדרכם לומד הילד איך משתפים פעולה, איך רבים ומשלימים, איך מחכים בתור, ועוד כהנה וכהנה מיומנויות חברתיות חשובות.

 

אולם, ילדים צעירים נוטים לחשוב, שכדי להשתייך לקבוצת השווים עליהם להידמות לחברי הקבוצה, או לפחות לרובם המכריע. כפועל יוצא מכך, הם נרתעים מהאפשרות שיהיו שונים מחבריהם וכל שוני נתפס כחריגות.
 בגיל זה, ילדים הופכים להיות רגישים לנורמות חברתיות ולעתים, אף רגישים מידי: אפילו אם חבריו של הילד אינם רואים בו חריג (כמו בנצי, שחבריו מצאו בצבעוניות שלו הרבה חן) הילד עצמו מרגיש שעליו לעשות הכל כדי להידמות לחברים.

 

בסופו של יום, כל ילד הוא שונה ואין שני ילדים שהם זהים לחלוטין (אפילו אם הם תאומים זהים). עלינו כהורים מוטלת החובה לעודד את ההשתייכות לקבוצה ולקבל את הרצון של הילד "להיות כמו כולם",  אך במקביל לתת מקום לשוני של כל ילד ולאינדיבידואליות שלו ולעזור לו להפנים ששוני יכול להיות יתרון ולא רק חסרון, כמו הצבעים של בנצי. תפיסה כזו מלמדת את הילד להתייחס לעצמו בכבוד, ובנוסף מלמדת אותו לקבל בסובלנות את גם השונה ממנו.

 

בסיפור על בנצי, ניתן להבחין כי בנצי מתמקד רק בצורתו החיצונית וחושב שגם חבריו לא רואים בו יותר מהרבה כתמי צבע. 
בפועל, החברים של בנצי אוהבים אותו כי אישיותו החיננית מקרינה על כל העדר. 

לא בכדי נטבע הביטוי "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" שכן קל יותר לסווג אנשים לפי צורתם. זו הסיבה שאנשים, כמו גם ילדים, נוטים לפעמים לשים הרבה משקל על הצורה החיצונית ופחות על הפנימיות. כבר בגיל צעיר חשוב לאפשר לילדים להסתכל מעבר לעטיפה החיצונית של עצמם ושל אחרים בסביבתם, וכך לתת ביטוי לאישיותם המתגבשת, לרגשות שלהם ולחלומות שלהם, כמו גם למי שנראה שונה מהם.

  

במרכז "הורים ילדים", שכונת נווה גולן רחוב העירית 17,

טל. 03-5089939 
horim@post.tau.ac.il