באווירת הדיכאון הלאומי מהמצב במדינה, נשכחים מאחור הנתינה לזולת והרצון לתרום ולשפר את הסביבה.
בכל זאת, פה ושם אפשר למצוא אנשים שוויתרו על מסלול חייהם ולקחו פסק זמן כדי להחזיר לקהילה שממנה באו. נורית סלטי 27 וגיא סונסינו 29, ילידי יפו המתגוררים בה עד היום, החליטו לעזוב משרות כעובדת סוציאלית ואיש חינוך, ולחזור לעבוד עם שבט צופי יפו מתוך מטרה לתרום לעיר ולשבט.
"יפו היא עיר שמחברת אותך אליה", אומרת סלטי. "המשפחות שלנו הן כאלה שהיגרו לעיר ובחרו להמשיך ולגור בה. אי אפשר פשוט לראות דברים בעייתיים בעיר, לתת להם לעבור לידך ולא לעשות כלום. ביפו הילדים מסתובבים הרבה ברחוב. לפעמים אין מחשב או טלוויזיה בבית והחברים שאתה פוגש בעיר הם המשפחה האלטרנטיבית שלך שנשארים איתך אחר כך בהמשך החיים.
הצופים כמקום חברתי יכול לתת הזדמנויות לילדים האלה ולשדר להם שיש מישהו שמאמין בהם. בעינינו, השבט הוא חלק מהקהילה וחשוב לנו שהילדים ירגישו שהם חלק ממשהו. המטרה שלנו היא שכל ילד ירגיש מועצם".
אין כמו יפו
אחת הפעילויות הראשונות של השניים הייתה הקמת קייטנה לילדי המקום, שנתנה מענה לילדי העיר בחופש סוכות, חופש שבו בדרך כלל אין מסגרות לילדים. תמורת עשרה שקלים בלבד ליום קיבלו הילדים ארבע פעילויות וארוחה. הקייטנה נחלה הצלחה והשתתפו בה יותר משמונים ילדים תושבי האזור, חלקם נשארו אחר כך בשבט ותרמו לגידול שלו בשנה הנוכחית ל-150 חניכים.
הקשר לעיר מתבטא בפעילויות של השבט. השנה בחרה השכבה הבוגרת בטקס פתיחת השנה את הנושא "אין כמו יפו" והחניכים עברו פעילויות בנושא הקשורות להיסטוריה ולתרבות המיוחדת של העיר.
"חשוב לנו שהילדים ירגישו גאווה כלפי המקום ושלא יתביישו בסביבה בה הם חיים. הצופים זה לא חוג", מדגישה סלטי. "בסיום השנה הילדים לא יהפכו לרקדנים או לטניסאים, אבל אנחנו כן נותנים ערכים של רב-תרבותיות ועושים את זה דרך הנאה, משחקים, טיולים וספורט. אם בחוג מתמקדים במשהו ספציפי, אנחנו נותנים מגוון. אנחנו מאמינים שאנחנו חינוך משלים. לדעתנו, מי שחווה הצלחות במסגרת השבט, הביטחון העצמי שלו יהיה חזק יותר. נער שהוא חניך אצלנו אומר לעצמו 'אם הצלחתי להדריך 20 חניכים, אני יכול להצליח גם בבגרויות, בצבא ובהמשך החיים'".
סלטי: "יפו היא עיר שמחברת אותך אליה. המשפחות שלנו הן כאלה שהיגרו לעיר ובחרו להמשיך ולגור בה. אי אפשר פשוט לראות דברים בעייתיים בעיר, לתת להם לעבור לידך ולא לעשות כלום" |
"הצופים מלמדים אותך לא להיות תלוי בהורים, או במורים", אומר סונסינו. "כחניך אתה עושה דברים שבני נוער אחרים בגילך לא עושים, כמו למשל לצאת לטיול עם החניכים ולדאוג להם. אני לא יודע כמה מקומות יש כאלה שבהם נותנים לך כל כך הרבה אחריות. צריך לזכור גם שרוב המדריכים כאן עובדים בהתנדבות. יכול להיות שהיום בני נוער אומרים לעצמם 'וואלה, בזמן הזה אני יכול לעשות כסף', אבל זה זמן שאתה מקבל בו גם הרבה דברים אחרים".
ילדים ובני נוער נענים לקריאתכם בעידן הפייסבוק?
סלטי: "אנחנו אומרים לילד 'מספיק לבנות את עצמך כלוחם דמיוני, בוא לכאן ותחווה משחקים, חברויות וטיולים, כמו פעם'. אנחנו לא נגד המדיה החדשה, אבל אנחנו מאפשרים זמן איכות קצת אחר ונותנים כלים אחרים". סונסינו: "ההורים מרוצים כי הילדים שלהם לא יושבים מול המחשב בערבים אלא באים לכאן ועושים דברים ביחד, מה שאי אפשר מול המחשב".
למה לי פוליטיקה עכשיו?
אז אילו פעילויות עוברים הילדים במהלך השנה? חוץ מפעילויות הקשורות לחגים כמו פורימון או מצעד לפידים בחנוכה, טיולים ומחנות הקיץ, הילדים גם עוסקים במתן חזרה לקהילה, למשל באמצעות מכירות של מיצים ועוגות שהילדים מכינים שההכנסות מהם מוקדשות לעמותות ולנזקקים. "הילדים הכי נרגשים כשהם תורמים", מעיד סונסינו.
סלטי וסונסינו. בחזרה לתנועה לאורך השנה שזורות פעילויות מיוחדות, לפחות פעם בחודש, אותן מכנים השניים "פעילויות שיא". הילדים יוצאים להעיף עפיפונים יחד, מתחרים בתחרויות בישול או שירה, מכינים גלידה, אופים בטאבון ועוד, כיד הדמיון הטובה עליהם. השבט גם תומך בקבוצת מכבי יפו והחניכים הולכים למשחקים ומעודדים את הקבוצה.
ומה עם פוליטיקה, קצת קשה להשאיר אותה מחוץ לתמונה עם המצב בארץ?
סלטי: "הצופים היא תנועה א-פוליטית. זה לא אומר שלא נעשה דיון או שיח במקרה של פיגוע או מלחמה, אבל לא ננקוט עמדה".
סונסינו: "לפעמים הפעילויות אצלנו דווקא חושפות את הילדים הקטנים לנושאים של אקטואליה, כי הם לא קוראים עיתון ולא נחשפים לזה לבד. שכבת ט' העבירה אצלנו פעילות על המשט הטורקי, אבל זה תמיד יישאר ברמת הדיבורים ולא ברמת הבעת דעות בנושא. אנחנו משתדלים לחשוף אותם לנושאים ופותחים בעיקר סימני שאלה".
סונסינו: "הצופים הוא מקום ששינה לי את החיים ולמרות כל הקשיים בלחזור ולעשות, אני יודע שבלי המקום הזה לא הייתי איפה שאני היום, אז צריך גם להחזיר בחזרה" |
"רצינו לקום מהכיסא"
הפעילות בצופים עולה 500 שקלים לשנה. השניים מדגישים כי כמעט ולא ניתן למצוא שום פעילות אחרת לילדים בעלות כזו שכוללת פגישות פעמיים בשבוע, אבל אם מוסיפים לחישוב זה גם את עלות הטיולים והמדים, ההשתתפות יכולה להיות משמעותית עבור חלק מהמשפחות. בהנהגת הצופים מודעים לעניין והם מציעים תעריף מוזל להשתתפות בפעילות וכמו כן, נמכרו מדים בהנחה.
אין כמו יפו שניהם מדגישים את החשיבות שיש למעורבות ההורים בכל הקשור לפעילויות של השבט. החזון שלהם לשנים הבאות כולל גם פעילויות להורים, הרצאות ומעורבות של קבוצות הורים בנושאים שונים ויציאה לטיולים משותפים עם הילדים. הם גם קוראים למשפחות החדשות בעלות אמצעים שהגיעו ליפו להצטרף לפעילויות השבט. "גם אם הילד שלך לומד בתל אביב, כשהוא יוצא החוצה הוא יוצא ליפו לרחוב שבטי ישראל והוא חלק מקהילה".
מה גרם לכם לשינוי?
סלטי: "רצינו לקום מהכיסא, להגיד אם זה כל כך מפריע לי ואני כל כך מתלונן, אז בוא נעשה משהו. אני אולי לא יכולה להביא את השלום למדינה כמו שאני רוצה, אבל אני יכולה לתרום כאן ביפו".
סונסינו: "הכי קל זה להתלונן. רוב האנשים אלופים להגיד 'בתקופה שלי היה יותר טוב', אבל יצאנו מהמקום הנוח של סטטוס ומעמד ושעות קבועות ומשכורת קבועה ואמרנו 'די להתלונן'. העבודה בצופים היא לא עבודה של תשע עד חמש, עובדים שבעה ימים בשבוע, גם בסופי שבוע, אבל ברגע שזו יפו, העיר שלי ושאכפת לי מהמקום הזה, זה חשוב לי. הצופים הוא מקום ששינה לי את החיים ולמרות כל הקשיים בלחזור ולעשות, אני יודע שבלי המקום הזה לא הייתי איפה שאני היום, אז צריך גם להחזיר בחזרה".
|