יעל מחפשת לעצמה בית משלה ומוצאת ארגז.
היא מסדרת אותו ומבלה שם עם חברה הטוב את שעות הפנאי.
יום אחד מגיע טרקטוריסט עם עגלה ואוסף את כל הגרוטאות שבחצר ואוסף גם את הארגז של יעל מבלי לשים לב שיעל נמצאת בתוכו.
מכאן ואילך עוברת יעל הרפתקאות שונות עד לשובה המוצלח הביתה.

'הבית של יעל' הוא סיפור שזכה למהדורות רבות. ספר של כל הזמנים. למה בעצם? 

יעל מחפשת לה בית. היא מנסה את הסל הצבעוני, אך אין בו מספיק מקום, הוא צר ונופל. היא מנסה את השולחן, אך כשאמא מסירה את המפה, נעלם פתאום הבית...בסופו של דבר, מוצאת לה יעל ארגז עץ שמתאים להיות ה'בית' שלה. 

הצורך של הילד בבית, מקום בו תהיה לו הרגשת עצמאות, מקום פרטי משלו, הוא צורך טבעי ומוכר. הילד זקוק למעין מחבוא, מקום מוגן אותו הוא בוחר לעצמו, בו הוא קובע את החוקים, הוא מחליט את מי יארח ומתי. 
המרחב הפרטי הזה של הילד מעניק לו תחושת שליטה ב'בית' הפרטי שלו. לעיתים ירצה הילד 'לברוח' אל המחבוא הזה ולעיתים 'לנפוש' שם. בשני המקרים, על ההורים להתייחס בסובלנות לשלב החשוב הזה שבהתפתחות הילד, ולאפשר אותו. 

השלב ההתפתחותי הזה שחווה הילד מכונה במונחים מקצועיים כשלב הספרציה-אינדיבידואציה. השלב בו הילד מחד, שואף להגדרת עצמיותו ללא עזרה מההורה, ומאידך, לא מסוגל עדיין, לממש את השאיפה הכמוסה או המוחצנת הזאת. עניין זה מודגש כאשר יעל מנסה למצוא מקום משלה בתוך הבית (מתחת לשולחן, אלא שאמה מסירה את המפה המגוננת ומותירה אותה 'ללא קורת גג'), וכאשר היא מתרחקת מהאם ונבהלת מהמרחק. יעל נהנית מ'הבית' החדש שלה, אך נבהלת כשהיא מתרחקת מאמה ומאבדת שליטה "חכה! חכה! לאן אתה נוסע? לאן אתה לוקח אותי? לאן אתה לוקח את הבית שלי?", והיא שמחה ומתרגשת כשהיא חוזרת לאמה ומספרת לה את שעבר עליה.   

הילד לא מעוניין באמת להתרחק מהוריו אלא לשמור על 'מרחק בטוח' מהם, כלומר, מחד להיות בטווח ראיה ופיקוח של ההורה, ומאידך להתנסות בחוויה של עצמאות ואוטונומיה.

יעל נכנסת לארגז ולרגע נעלמת לה בחושך, אבל מיד שבה ומציצה כדי לוודא שהכל בסדר ונשאר שם החוץ. למעשה זהו המשך בוגר יותר של משחק ה'קו-קו' שהחל הרבה קודם לכן. כל זמן שיעל יכולה להציץ החוצה, היא בשליטה.
 כשלוקחים אותה עם ארגזים אחרים בטרקטור זה כבר ממש מפחיד...

בכל מקרה , הילד זקוק למרחב הפרטי שלו, מרחב בו יכבדו את הפרטיות שלו, לא יפריעו לו בלי לנקוש ולברר האם אפשר לבקר, וכך ילמד גם על גבולות, על פרטיות, על עצמאות ואפילו על נימוסים (לא מתפרצים לבית בלי לנקוש, שואלים 'מי זה', וכן הלאה). 

בהערת אגב, חשוב לציין כי הסיפור מלמד את הילד, כמו גם את ההורה, שלא כל מיכל מתאים לשמש כ'בית'. ישנם מיכלים מסוכנים כמו מיכל שעשויות להיות בו שאריות של חומרים מסוכנים או מיכל שעלול להינעל חלילה על הילד. 

הסיפור מאפשר הזדמנות לשיחה עם הילד על סוגי המיכלים האפשריים לשמש לו כ'בית מבטחים', זאת גם יעל בודקת: "טוק-טוק-טוק מי פה גר?". רק כאשר מוודאת יעל שהארגז ריק, היא נכנסת אליו.