|
מאז ומעולם הבמה שימשה כאפיק מקובל המאפשר לאדם לבטא את עצמו, לחשוף עצמו ולפרוק מתחים ואנרגיה שהצטברו בו במשך הזמן. לעתים, הבמה היא המקום העיקרי שבו האדם יכול לבטא רגשות "אסורים", לשבור מיתוסים חברתיים וסטריאוטיפים מקובלים ולבטא את ה"אני האישי" שלו.
בקרן "אכפת", השייכת למחלקה לקידום ילדים ונוער של עיריית תל אביב, כנראה שהבינו את הפוטנציאל האדיר הגלום בדרמה ותיאטרון וכך הוקמו קבוצות נוער ביפו שהחלו לפעול סביב עולם הבמה.
| "הנוער היפואי שמגיע לפעילות מורכב לרוב מרוסים, אתיופים וערבים שלרוב מדברים ביניהם בשפת המקור. בפגישות משתדלים לדבר עברית מתוך כוונה לגשר על הפערים, להתערות בחברה שסביבם ולשפר את הדיקציה שלהם" |
בודק גבולות
דביר פרץ, שחקן המופיע בהפקות רבות בתיאטרון ובטלוויזיה ("בלו נטלי"), מנחה קבוצות תיאטרון ביפו זה חמש שנים ונהנה מכל רגע. "נולדתי במגדל העמק והייתי נער מופרע שבודק גבולות כל הזמן, אז קל לי להתחבר אל הנוער ולשחזר את גיל 17. החיבור שלי לנוער הוא משהו שחוננתי בו. אני אוהב לקחת קבוצה ולגרום להם בראש ובראשונה להיפתח, אחד כלפי השני ובעיקר כלפי עצמם".
הקבוצות של דביר מונות כ-15 משתתפים החווים תהליך אישי וקבוצתי ארוך ומורכב. הפעילות מתרחשת באמצעות הבמה שבה מתקיימים דיונים על השכונה, על החיים בבית הספר ומשחקי תיאטרון.
"המטרה שלי היא בראש ובראשונה לגבש את הקבוצה ולגרום לחבריה להוציא מתוכם חומרים אישיים. דרך החומרים האלה הם עוברים תהליך של יצירה שעוזרת להם לרכוש כלים משמעותיים לחיים. הם רוכשים למשל מיומנויות של משמעת, התמדה, סדר, ארגון והתחייבות. דרך תהליך העבודה הם לומדים כיצד להירתם למשימה ולפעול למען חבריהם, ובמקביל הם גם מתרחקים מחיי הרחוב המאיים".
לא צריך ללמוד לשחק
החשיבות העיקרית של הפעילות היא לא ללמוד איך לשחק, אלא להשתמש בבמה ככלי להוצאת רגשות ולביטוי עצמי של הנוער.
"הגוף והנפש הם כלי העבודה שלהם ולכן ברגע שהם משתמשים בו קורה תהליך של חשיפה, התבגרות, גילוי עצמי, קילוף מחסומים ובהדרגה חברי הקבוצה נחשפים ומדברים על הבעיות האמיתיות שלהם".
 לשבור מיתוסים וסטריאוטיפיםראיה לכך ניתן למצוא בבוגרי קבוצת "בדרכי שלי", אותה קבוצה שזכתה במקום ראשון בתחרות הקליפ הצעיר של 2009 בהנחייתו של דביר, שממשיכים עד היום לכתוב שירים, לשיר וליצור. אלמנט נוסף שדביר שם עליו דגש בזמן פעילות הקבוצה הוא שיפור השפה.
"הנוער היפואי שמגיע לפעילות מורכב לרוב מרוסים, אתיופים וערבים שלרוב מדברים ביניהם בשפת המקור. בפגישות משתדלים לדבר עברית מתוך כוונה לגשר על הפערים, להתערות בחברה שסביבם ולשפר את הדיקציה שלהם".
דרך העבודה על טקסטים וכתיבת התסריט, מתרגלים בני הנוער את השפה העברית כעניין שמשדרג את חייהם ועוזר להם להתערות בחברה.
כיום פועלת קבוצת נוער של עולי אתיופיה הנפגשת ברחוב הפיקוס ועובדת על תסריט לסרט המבוסס על חומרים אישיים הלקוחים מחייהם של משתתפי הקבוצה.
דביר מציין כי הקבוצה תשמח אם יצטרפו לשורותיה בני נוער נוספים. ככלל, ככל שהנוער ביפו יביע עניין בפעילות התיאטרון והדרמה של "אכפת", אז מי יודע, אולי בעתיד יפתחו למענם קבוצות נוספות.
|
מאת: אורלי בויום
