אני מודה ומתוודה שמעולם לא הפסדתי אף יום לימודים בתיכון. בחיי...

ולא בגלל שהייתי "מגה-חננה" אלא פשוט כי אהבתי לפגוש את החבר'ה, לאכול כיכר לחם מלא בשוקולד פרה ולהציק למורים מיוזעי המצח ומשעממי האוזניים שזימרו לנו במוח צלילים שנשמעו כמו פיהוק אחד גדול. 

מי בכלל חשב על העתיד, הבגרויות, הציונים והציטוט הקלישאתי "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" היה עבורי חלק מגניב משיר של דורי בן זאב, ששר לילדי 1979 על אופציות לקריירה רחוקה.

 

והנה, מילות השיר הפכו למציאות, כשב-14 בינואר התקיים במרכז הערבי-יהודי כנס מטעם קרן רוטשילד בנושא חשיבותה של ההשכלה הגבוהה לבני הנוער היפואי. 

את הכנס יזמה והנחתה קבוצת סטודנטים מטעם "שגרירי רוטשילד" המקבלים מלגת לימודים בתמורה לעשייה וליוזמה חברתית. "המטרה שלנו היא לקבל כלים לפיתוח מנהיגות ויזמות, כדי שבעתיד נוכל להוביל מיזמים חברתיים ביפו במהלך שנת הלימודים הבאה", מספרת ליאת אבידן, סטודנטית המשתתפת בפרויקט.  

 

לכנס הגיעו תלמידים הלומדים בכיתות יא'-יב' בבתי הספר התיכוניים ביפו. הם באו רעבים ועם עיניים סקרניות למידע שאולי יסייע להם לשנות ולהשפיע על עתידם. 

רוי מטר, תלמיד כיתה יא', סיפר ששמע על הכנס מהמורה שלו: "הגעתי לכנס כי אני מעוניין בהשכלה גבוהה. העתיד המקצועי שלי מאוד חשוב לי ואני מצפה לקבל מידע שיעזור לי להבין את תהליך הקבלה והרישום ללימודי רפואה".

חלק גדול מבאי הכנס גדל להורים שמעולם לא רכשו השכלה גבוהה ולכן עבורם הכנס הוא המקום המרכזי, ולעתים אף היחיד, בו הם יכולים לקבל מענה לשאלות הנוגעות לעתידם המקצועי. 

ולריה דוברוצקי, גדלה בבית נטול השכלה והגיעה לכנס עם הסבתא החביבה שלה אלה, שסיפרה בעיניים נוצצות עד כמה חשוב לה שהנכדה תרכוש השכלה גבוהה ותתקדם בחיים, כדי שהיא לא תצטרך לעבוד כמנקה כפי שהיא נאלצה לעשות במשך שנים רבות.

 

חלקו הראשון של הכנס נפתח בהרצאתו של ד"ר עראר חאלד המשמש כיום כמנהל תיכון ג'לג'וליה, שדיבר על חשיבותה של ההשכלה הגבוהה וגרם לי לייסורי מצפון על התנהלותי המביכה בשנות התיכון העליזות. 

תחילה הביא חאלד את סיפורו האישי וסיפר כיצד כנגד כל הסיכויים הפך ממורה לחינוך גופני למנהל בית ספר, התקדם במסלול האקדמי עד לדוקטורט ויצא מיפו אל העולם הגדול. "בשלב מסוים הבנתי שברגע שיש חזון ויכולת מיקוד עצמי, אז אפשר לנוע לעבר המטרה ואף אחד לא יוכל לעצור אותי! השמים הם הגבול".

אלמנט מרכזי בדבריו של חאלד נגע לחשיבותה של ה"הנגשה" שנולדה בעידן הגלובליזציה: "קיימת כיום מגמת 'ההנגשה' מלשון נגיש. עידן האינטרנט הפך את ההשכלה הגבוהה על מוסדותיה לחשופים בפני הציבור הרחב. בנוסף, מעבר לאוניברסיטאות הקיימות בארץ, נפתחו מכללות רבות כמו למשל המכללה האקדמית ביפו ה'מנגישות' את ההשכלה בפניכם".

לטעמי, הדיון החשוב שד"ר חאלד עורר, נוגע לשאלה השחוקה וההיסטורית של זהות הנבנית דרך הגדרתך כסטודנט: "זה לא משנה אם אתה מוסלמי, נוצרי או יהודי, אם אתה מוגדר "סטודנט" או "אקדמאי", אתה שייך לסטטוס חדש ואף אחד לא יתעניין ב"מהיכן באת". הסטטוס החדש הזה פותח בפנייך דלתות אל העולם הגדול, שפות חדשות וחברים ממגזרים רבים ומגוונים".

 

צילום וידאו: Jimflong

חלקו השני של הכנס התמקד בהיכרות המשותפת ובגיבוש של "שגרירי רוטשילד" עם תלמידי יפו, כשהתלמידים התפצלו לשתי קבוצות קטנות וישבו במעגל שבו כל אחד הציג את החלום הקרייריסטי שלו. 
לאחר מכן, התלמידים האזינו לסיפורם האישי של עמית אורי וכפיר רייך שעשו את הבלתי אפשרי והפכו את חומר הלימוד מאויב מרושע ודחוי לחבר קרוב ואהוב. עמית אורי אף העיד על עצמו שהוא החל ליהנות מהבלתי אפשרי: "מצאתי את עצמי נהנה לקרוא וללמוד היסטוריה ואזרחות, מקצועות שלא ממש אהבתי בתיכון, ואפילו הצלחתי להוציא ציון גבוה בבגרות של שני המקצועות האלה".

 

בגמר הטקס, התלמידים יצאו משולהבים ושוחחו ביניהם על תוכניות לעתיד ועל העבודה הקשה שמחכה להם. רובם רוצים להיות רופאים, מהנדסים ולעסוק במקצועות פרקטיים שיקדמו אותם בחיים וגם יביאו כסף. הייתה אפילו נערה עם עיניים רושפות שהבטיחה שהיא תהיה עיתונאית, הגרסה הערבית של אילנה דיין.