מידי ערב חוזר אותו סיפור: הילדים הגדולים שלי (8,4) ישנים בשלווה, בעוד הקטנה שלי, בסך הכל בת קצת יותר משנתיים, מסדרת את הבית מחדש בעיצובים צבעוניים ורעשניים במיוחד...במקרה הטוב היא מצליחה להעסיק את עצמה, ובמקרים הפחות טובים היא לא נותנת לנו מנוחה. פשוטו כמשמעו. ככה זה. זו ילדה אנרגטית במיוחד, שמספיקה לה תנומת צהריים קלה והיא ערה עד עשר בלילה...לעיתים קרובות הדרך הקלה ביותר לגרום לה להרדם, היא להכנס יחד איתה למיטה. ואז כמובן אני גם ישנה איתה עד הבוקר.
גם הכבשה רחלי מתקשה להרדם. על אף שהגיע סופו של יום ארוך ומלא פעילות, וכל הכבשים כבר הכינו עצמן לשנת לילה ואפילו נרדמו כולן, היא עודנה ערה. רחלי מנסה ומנסה להרדם, ולשווא.
היא מנסה טקטיקות שונות: להחשיך לה קצת, על ידי משיכת הכובע שלה על העיניים, מה שמפחיד אותה וכלל לא מסייע לה להרדם. היא חושבת שאולי חם לה ומתפשטת, אבל אז מגלה שקר לה מידי, היא מנסה למצוא כרית ונשכבת על צפרדע, אלא שזו קופצת משם..ואז היא מחליטה שאולי 'משנה מקום משנה מזל' ויוצאת לה למסע החיפוש אחר השינה האבודה.
היא בודקת את תא המטען של מכונית עזובה, את גזע העץ, את הענף, ומשלא מצליחה להרדם גם שם, מעט לפני הייאוש, היא מעלה בדעתה רעיון גאוני ממש- לספור.
על פי מחקרים שונים, תינוק בן יומו צריך לישון כ17 שעות, תינוק בן שנה-כשתיים עשרה שעות+2 תנומות במהלך היום, בן שנתיים- כאחת עשרה שעות +תנומה אחת, ופעוט בן שלוש- כעשר שעות ולעיתים נצרך גם לתנומה אחת במהלך היום.
היא סופרת את רגליה, את הכוכבים (פעמיים!), ולבסוף- כבשים. כשהיא סופרת, היא מגיעה לספרה תשע ומגלה ש"היא שכחה לספור כבשה אחת קטנה וחשובה מאוד, את עצמה!". ומרגע שעלתה בה תובנה זו, לא עוברות יותר מדקותיים ורחלי נרדמת...כמובן שבבוקר למחרת, כשכל הכבשים כבר ערות, רחלי ממשיכה לישון.
כולנו זקוקים לשינה. יותר ויותר מחקרים מוכיחים לאחרונה כי חשיבות השינה הרצופה בלילה מסייעת לא רק לערנות ולתיפקוד טוב, אלא קשורה גם לבריאות, לתוחלת חיים וליכולות קוגניטיביות וחברתיות.
על פי מחקרים שונים, תינוק בן יומו צריך לישון כ17 שעות, תינוק בן שנה-כשתיים עשרה שעות+2 תנומות במהלך היום, בן שנתיים- כאחת עשרה שעות +תנומה אחת, ופעוט בן שלוש- כעשר שעות ולעיתים נצרך גם לתנומה אחת במהלך היום.
זה לפי המחקרים. אך כל הורה יודע בוודאי שלכל ילד כמו גם לכל הורה ולכל אדם, יש את השעון הפנימי והאישי שלו על פיו הוא חי. יש מי שזקוק ליותר שעות שינה כדי לקום רענן בבוקר, ויש מי שמנהל את חייו בשעות הלילה וישן עד הצהריים. יש ויש. כך גם ילדים.
אמנם נכונים וצודקים המחקרים, אלא שמוטל עלינו, ההורים- כמו בכל סוגיה בגידול וחינוך ילדינו - מוטל עלינו לתחום מצד אחד ולאפשר מרחב מן הצד השני ואת זאת לעשות בד בבד. חשוב להדגיש כי אין כאן המלצה לאפשר לילדים ללכת לישון בשעות שהם בוחרים. נהפוכו. על ההורה לקבוע מהי שעת השינה הרצויה בעיניו, גם כדי לאפשר מספר שעות מספיק עבור גדילת הילד וערנותו ביום שלמחרת, גם כדי לשמור על מסגרת חוקים וגבולות בבית וגם כדי לאפשר להורה זמן להיות בשקט ועם עצמו ובן זוגו.
על פי מחקרים שונים, תינוק בן יומו צריך לישון כ17 שעות, תינוק בן שנה-כשתיים עשרה שעות+2 תנומות במהלך היום, בן שנתיים- כאחת עשרה שעות +תנומה אחת, ופעוט בן שלוש- כעשר שעות ולעיתים נצרך גם לתנומה אחת במהלך היום.
מה שכן חשוב הוא לראות את צרכי הילד מול צרכי ההורים והמשפחה. לעיתים יש לילד שעון אחר משל ההורים. יש לו קצב אחר, זמן פנימי שונה. מצב כזה עשוי לבלבל את המשפחה ולגרום לכעסים ולמתחים. לכן חשוב להגדיר מצד אחד, אך להשאר גמישים ומאפשרים מצד שני, כל זמן שאין מדובר בחריגה הפוגעת בילד ובמשפחתו.
בסיפור 'הכבשה רחלי' לא כופים על הכבשה ללכת לישון כשכולם נרדמים, לא כועסים, לא מאיימים. פשוט מאפשרים לה לבדוק, לנסות, לגלות מה השעון הפנימי שלה. כמובן במסגרת האפשר.
רחלי לא מצליחה להרדם ולכך יש מספר סיבות אפשריות. מחשבות מטרידות, פחדים וחרדות, חוסר עייפות או אולי העובדה שלא 'ספרו' אותה לפני השינה. עד שהיא לא ספרה את עצמה, היא לא הצליחה להרדם.
היום אנחנו משתמשים בביטוי 'לספור' כמשמעות שלו באנגלית- להחשיב. "הוא לא סופר אותי", משמע- הוא לא מחשיב אותי. לא שם לב אליי. גם רחלי כנראה חשה שלא 'סופרים' אותה. והיא עדיין זקוקה שישימו לב אליה באופן כזה שיאפשר לה לישון בשלווה ובבטחון.
על טקסי שינה וחשיבותם נכתב כבר הרבה. נזכיר כאן רק שהטקס עצמו אמנם חשוב, אך יותר ממנו חשובה תשומת הלב האישית, הפיוס, ה'הובלה' של ההורה את ילדו אל עולם השינה והחלימה, מתוך אהבה והכלה, אלו משמעותיים ביותר לשינה טובה עבור הילד. ולא משנה מה גילו.
מאת: רחל הלר-אידר
