'האח הקטן של פספס'
מאת לוסי קזינס
פספס הוא שמו של זברה קטן שאמו ההריונית, נוסעת יום אחד עם האב לבית החולים ויולדת את אחיו הראשון. מאז, השתנו חייו של פספס. אמו מותשת ועסוקה, אביו עסוק גם הוא, והוא חש נטוש ופגוע. הוא מתחיל לטפח קינאה ובוז לאח הקטן שלא עושה מאומה ובכל זאת מצליח בקלות בלתי נסבלת למשוך את תשומת ליבם של סובביו ולסחוט מהם אהבה ופינוקים בלי סוף.
נראה שאין אח בכור שתחושות אלו זרות עבורו.
אח בכור (גם לאחים לא בכורים, כשנולדים אחים קטנים, תחושות אלו מוכרות ונפוצות), זוכה במה שילד שנוסף למשפחה לא זוכה בו. הוא זוכה להיות בלעדי. הוא לבדו עם הוריו. למעשה, הוא נמצא בהרמוניה טבעית ופשוטה כשעולמם של הוריו סובב בעיקר עליו, והוא רשאי לדרוש מהם את תשומת הלב ואינו צריך לחלוק אותה עם שום גורם נוסף בתוך המשפחה הגרעינית.
הולדתו של אח, מפירה את ההרמוניה הזו ומכניסה צלע נוספת למשפחה. ההורים, בדרך טבעית לגמרי, מושקעים רגשית וטכנית בתינוק החדש, כך שאך טבעי הוא שתחושות מסוג זה שפספס חווה, יחוו אצל הילד הבכור.
| ההורה יכול להקל משמעותית את חווית כניסת התינוק החדש למשפחה, כפי שהיא נחווית על הבכור. ראשית, רצוי שההורה יבין ויזכור מה מרגיש הבכור, ואף ינסה לשוחח עמו על כך. שנית, על אף הקושי, עליו לשתף אותו בכל הקשור בטיפול ברך הנולד. |
דברים אלו אינם סותרים את המאמץ שההורים צריכים להשקיע כדי לא לקפח את הבכור.
אף אם תחושות הבכור טבעיות כלפיי האח, הרי שעל ההורה להכין את הבכור לקראת הלידה ועם זאת להבין, שילד (האמת, גם מבוגר...) לא יכול באמת להבין ולדמיין את העומד להתרחש.
גם אם נאמר לו שאמא תהיה עייפה ועסוקה, שיצטרך יותר לשמור על שקט בבית, שהאח לא יעשה כלום בהתחלה מלבד לבכות, לישון ולאכול (אם מדובר בהנקה, יש לתת תשומת לב גם להיבט הזה), הרי שכאשר שהדברים יתרחשו במציאות, ישנו סיכוי טוב שהוא עדיין יתקשה להתנהג לפי ה'כללים' החדשים, קל וחומר לקבל אותם. ובכל זאת. על ההורה מוטלת לא רק חובת ההכנה לפני הלידה, והביקור בבית חולים וכו'.
ההורה יכול להקל משמעותית את חווית כניסת התינוק החדש למשפחה, כפי שהיא נחווית על הבכור. ראשית, רצוי שההורה יבין ויזכור מה מרגיש הבכור, ואף ינסה לשוחח עמו על כך. שנית, על אף הקושי, עליו לשתף אותו בכל הקשור בטיפול ברך הנולד. אם מדובר בלהחזיק את הבקבוק, להביא טיטול מהחדר, לשים סבון באמבטיה, לשיר לו, וכן הלאה, ובלבד שלא יחוש מחוץ לאירוע הגדול הזה שקורה כעת בבית. בנוסף, ברגע שהאם מתאוששת מעט, כדאי מאוד שתפנה זמן (שעה שבועית קבועה) להיות לבד עם הבכור. רק היא והוא. ללא הנקה, פלאפון, פיהוקים וכביסות. נטו אמא וילד. אם האבא יכול להתפנות גם הוא לשעה שבועית כזו, או לעשות זאת לסרוגין, שבוע אבא-בכור שבוע אמא-בכור, גם זה טוב. הרעיון הוא שהבכור יקופח כמה שפחות בשלבים הראשונים הללו.
טיפ נוסף הוא להדגיש את בכורתו של הילד הראשון. כלומר, לתת לו צ'ופרים. בשלבים הראשונים של הולדת אח, לבכור יש עדיפות משמעותית מבחינת היכולות שלו, ואת זה חשוב להדגיש בפניו. הבכור, צריך שיחוש גאווה על בכורתו, שירגיש שהוא מסוגל ושמגיע לו. זה ממש בסדר בשלב הזה. וגם כאן ההורה יכול לסייע מאוד (הכל בהתאם לגיל הבכור, כמובן). אגב, מילה לאורחים. חשוב מאוד מאוד להביא מתנה גם לאח/ים הגדולים בבית. אפילו משהו סימלי וזול. העיקר תשומת הלב. גם הם חוגגים! ואם הם לא, חשוב לעזור להם לחוש שיש סיבה למסיבה ולהטמיע את החוויה החיובית והשמחה של הולדת אח (אפשר לקנות כמה משחקים פשוטים וזולים שיהיו בבית, למקרה שהאורחים לא קוראים את הכתוב כאן...ואז ברגע האמת, לשלוף מתנה גם לבכור).
באיזה שהוא שלב נמאס לפספס.
הוא אומר לאמו בלי בושה: "לא תיכף לא אחר כך, רוצה פינוק עכשיו!". האמא בסיפור לא נבהלת מתגובתו של פספס. היא מחייכת אליו "במין חיוך כזה", אולי של עייפות או ייאוש, או הברקה שצצה במוחה, ואז מציעה "שחק קצת עם אחיך, תפנקו זה את זה".
האמא מציעה ביצירתיות רבה הצעה נהדרת ומפייסת. את העובדות אי אפשר לשנות, ועם המציאות חבל להתווכח. לאמא אין זמן מיותר כרגע. היא עסוקה מאוד ועייפה מאוד.
גם אבא מצוי באותו מצב. לכן, היא מציעה לפספס לחבור לאחיו. לגלות את אחיו מנקודת מבט אחרת, של אח. לא רק התינוק של אמא ואבא, גם אח שלי, שאפשר לשחק איתו ולפנק אותו ואולי גם לקבל ממנו משהו.
פספס מאמץ את הרעיון של אמו וזוכה בחוויה מתקנת- הוא משתובב עם אחיו, מחבק אותו, מסיע אותו בעגלה והם משתוללים עד שהקטן מתעייף ונרדם במיטה. ואז מגיע הרגע הגדול- אבא ואמא פנויים "פינקו את כל כולי, חיבוק נישוק קיבלתי, וגם סיפור, רק לי". על אף שפספס נהנה מאוד עם אחיו, הרי שאין זה מפצה על הצורך של ילד בקרבת הוריו, הבלעדית..והנה הוא זוכה לה.
חשוב מאוד להדגיש את היצירתיות של האמא. האמא - עם כל הטרדות, העייפות, המשימות הבלתי נגמרות וכהנה וכהנה - הציעה את הרעיון הנפלא שבשורשו עומדת ההנחה שהורים וילדים הם שתי יחידות בתוך המשפחה ובין היחידות הללו מתקיימים מפגשים, ממשקים, התערבבויות לעיתים, אך חשוב לזכור שהיחידות הללו מובחנות. ההורים צריכים להישאר הורים והילדים צריכים ליצור אחוות אחאים. בתוך כך קיימים קשרים של כל ילד וילד עם הורה ועם זוג ההורים. הידידות שנרקמת בין פספס לאחיו, תאפשר איזון בריא במשפחה .
לא נראה כי הבחירה של הסופרת בהרחקת הסיפור אל עולמן של הזברות הוא משמעותי. באותה מידה היה הסיפור יכול להתרחש אצל הפילים, הכלבים או התוכיים. ההרחקה הזו באה להקל על הילד לו נקרא את הסיפור, לקבל את תחושותיו של פספס ולהזדהות עימן.
ההרחקה רק מעידה שהחוויה הזו על כל השלכותיה היא חוויה אוניברסאלית וטבעית.
מרכז "הורים - ילדים" עירית 17 שכונת נווה גולן.
ניתן לפנות לטלפון: 5089939 - 03
כתובת דואר אלקטרוני: horim@post.tau.ac.il
אתר המרכז: http://horim.tau.ac.il
|
מאת: רחל הלר-אידר
