אבא שלי תמיד אמר לי שיש בעולם אנשים שמדברים הרבה. הם לרוב האנשים שעושים פחות. ויש כאלה שעושים הרבה. להוציא מהם מילה זה לא קל. לשמחתי, בביקורי בגן ויצ"ו ברחוב מגן אברהם ביפו, נתקלתי באישה מהזן השני.

 

מנהלת הגן, יעל גאולה, מובילה ביד רמה גן לילדים שמתקיים בו דו-קיום אמיתי, בלי סיסמאות ובלי כותרות, אלא בעבודה יומיומית קשה ועם סגל מרשים של מטפלות שהיו יכולות בעצמן להיות מנהלות של גנים אחרים, אם היו חפצות בכך.

 

המעון קיים זה שלושים שנה, אבל לפני שש שנים הוא הפך למעון רב-תכליתי שקולט לתוכו גם ילדים ממשפחות בסיכון. לכל ההורים המודאגים שקוראים את הכתבה ורואים כרגע רק אדום בעיניים, צאו מהקיבעון שלכם! הקריטריונים למשפחות בסיכון הוא רחב וכולל בתוכו מרכיבים סוציו-אקונומיים, כלכליים וגם מקרים של אלימות במשפחה. 

זה לא ילדים עם קרניים! אני הסתובבתי בגן בוקר שלם וגם אם הייתם משלמים לי לא הייתי יכול להבדיל בין ילד מקבוצה זו או אחרת. הם כולם קטנים, חמודים, מצחקקים עם טיפת נזלת קטנה שהגננות המסורות מנסות לנגב כל כמה דקות.

 

אבל לא זו הנקודה העיקרית שאני ראיתי בגן. בגן יש 93 ילדים יהודים וערבים, וכמו שיעל אומרת, זה אמנם גן רב-תכליתי, אבל הוא בעיקר רב-גוני, שמעביר את תכניו בעברית וערבית, כאשר בקרע אתה שומע בליל מעורבב של שתי השפות שיוצרות ניגון מתקתק, בין ה"מוצץ!מוצץ!" ל"ביז! ביז!" כאשר הכוונה היא אותה כוונה.

 

המקום באמת פסטורלי ורחוק ממה שדמיינתי אותו, מבנה רחב ומאוורר, המון ספייס לילדים עם מרחבים בפנים ובחוץ, מקום "מושקע" כמו שאומרים. יעל מסבירה לי שמבחינת תקציבים הם דווקא "מרופדים" בגלל תמיכה מוויצ"ו ועיריית תל אביב, והדבר ניכר אפילו במיטות השינה האישיות של הילדים שהחליפו את המזרן הקלאסי שהיינו רגילים אליו לשנת צהריים.

 

"האמת שהרצון שלי הוא פשוט להמשיך עם מה שיש ולגרום לעירוב עוד יותר גדול בין יהודים וערבים וגם לפנות למשפחות בחתך סוציו-אקונומי החזק יותר ולהגיד להם שזה בסדר ושהם יכולים לרשום את הילדים שלהם לגן מגן אברהם. הרבה משפחות יהודיות שעוברות ליפו עדיין רושמות את הילדים שלהם לגנים מחוץ ליפו, בנווה צדק לדוגמה. 

הגן שלנו בנוי על איזון דק, שאנחנו עובדות מאוד קשה כדי לשמר אותו. וזה לא תמיד פשוט. נגיד, אם גננת יהודייה עזבה עכשיו, אני אביא גננת יהודייה במקומה כדי לשמר את האיזון הזה. יש כאן ערך מוסף אדיר כי הצוות מעורב. במהלך של חמש שנים הצלחנו להגיע לצוות מאוזן ואני מאוד גאה. עכשיו אני רוצה שחוץ מהילדים המקסימים שיש לנו, שיגיע עוד גל חדש של משפחות ונוכל להמשיך את התהליך".

 

אני הוקסמתי. ההתמודדות היא כל כך בעייתית לפעמים, אבל יעל הצליחה לצלוח מוקשים לא קלים בדרכה. להפוך גן שהיה יהודי לגמרי בתוך שכונה ערבית לגן שהוא באמת מעורב.

 

"חגים דתיים אנחנו חוגגים במשותף, כמו "חג החגים" שמכיל בתוכו את חנוכה, כריסמס ועיד אל אדחה, כשהמוטיב הוא חג של אורות ושמחה. לגבי חגים לאומיים, יש התמודדות ללא ספק. בגלל הרגישות לאוכלוסייה הערבית, שבלשון המעטה לא רואה ביום הזה סיבה למסיבה, אנחנו חוגגים את יום 'הבית שלי'. אין דגלים או סממנים לאומיים. לא מחביאים אלה עושים כבוד לשני העמים. 

יום הבית זהו יום נושא שבו כל אחד מכין עבודה אישית על הבית שלו, מעין תעודת זהות של מי אני ואיפה אני גר. בערב, בבית עם המשפחה אני יכולה לחגוג. רגישות ואיזון זו הסיסמה שמובילה את כולנו".

כשהיא אומרת כולנו, היא מתכוונת ל-23 מטפלות דו-לשוניות שעובדות בגן.  

יש מקומות פנויים
בימים אלה נשלמת ההרשמה לגן לשנה הבאה ויש עדיין מספר מקומות פנויים בגן. יש גם פרויקט מקסים של משחקייה פעם בשבוע במעון, שמופעל על ידי ההורים, בשיתוף עם העובדות הסוציאליות הקהילתיות. 

לעומת משחקיות שאני מכיר שמשלמים בהן בממוצע 35 שקלים לכניסה, כאן תשלמו סכום סמלי של חמישה שקלים למשפחה, והגן הוא באמת רחב ידיים ומכיל הרבה אופציות למשחק.

 

אמנם את הגמד שלי כבר רשמתי לגן השנה, וכן הוא מחוץ ליפו, אבל המפגש עם יעל שינה לי הרבה בתפישה שלי, וגם הגדודים של הילדים המתוקים שקפצו עליי, בעברית וערבית ובעיקר עם חיוך (ונזלת כמובן...), וכמו שהבטחתי לה, בשנה הבאה אני אביא אותו לסיבוב אצלה. אני מזמין הורים נוספים לבוא לגן ולהתרשם מיעל ומהצוות שלה. הם באמת לא מדברות הרבה, אבל הן עושות המון.