 מיץ פטל - שעת ספור ביפו"הבית של מיץ פטל עמד בקצה החורשה: היו לו וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים. החיות בחורשה שאלו: 'מי הוא מיץ פטל?' אבל אף חיה לא ידעה ".
בסיפור "מיץ פטל" האריה והג'ירפה הולכים לברר מיהו מיץ פטל ומוכנים למסע ארוך של חקרנות, עד שמגלים מי הוא.
בני אדם נולדים עם דחף מולד לסקרנות שמתבטא בערנות לכל מה שקורה בסביבה, בכל החושים ובמיוחד בערנות לשינויים בסביבה.
מה שמסקרן אותנו זה מה שחורג מהשגרה בכל החושים – משהו שונה מבחינת מראה, קול, ריח, טעם אחר, או תנועה שלא היתה קודם.
על סקרנות אצל ילדים
חשוב לשים לב מתי ילד מתעייף מצד אחד, ומתי כבר די לו והוא מחפש גירוי חדש.
יש חשיבות רבה לעשיית זאת בזמן מותאם לילד.
השאלה הראשונה ששואלים כששומעים קול חזק (חדש) הינה "מה זה היה?"
זוהי שאלה של סקרנות.
כל דבר שיוצא דופן בעולם מעורר את השאלה הזו.
מכיוון שהעולם חדש לילד, כמעט כל עשייה עם הילד יכולה לעורר סקרנות וחקרנות.
למשל: הליכה למכולת, סיבוב ברחוב, הליכה לים מיד מעלה שאלות לגבי מי בא היום לים ומי חסר ובואו נחשוב למה לא הגיע וכו' וכו'.
כל דבר יומיומי מעורר סקרנות אצל הילד, בדברים שאנו אפילו לא חושבים להתעכב עליהם.
שלושת השאלות של סקרנות הינן:
1. מה זה? (חקירה).
2. איך זה עובד?
3. למה? (סיבתיות).
שאלות אלה הינן חיוביות מאוד.
את הסקרנות צריך לטפח!
ילד שואל הוא ילד סקרן!
ילד סקרן הוא תלמיד טוב!
על בטיחות וסקרנות
העולם בשביל הילד הוא הרבה יותר חדש, מאשר עבור המבוגר.
יש בעולם המון דברים שהוא לא מכיר. אחת הדרכים של הילד ללמוד הינה לשאול, לברר ולנסות להבין את הדברים שקורים סביבו.
ילד סקרן בדיבור ובעשייה ואת זה פעמים רבות אנו לא מרשים (אל תיגע, אל תוציא מהקופסא, אל תכניס וכו').
 מיץ פטל - שעת ספור ביפו
לכן עלינו כהורים:
- להענות לצורך בסיסי זה של סקרנות לגבי העולם.
- להציב גבולות ולקבוע חוקי בטיחות למשל, אין לאפשר מזלג בתוך השקע.
איך נעשה זאת?
1. לענות על שאלות ולהסביר.
2. לדבר תמיד בזוג: חשוב מאוד להגיד כשאסור מה מותר ולהפך ושזה יהיה ברור – החקרנות מותרת בתוך גבולות של בטיחות.
3. אפשר להראות לילד ולבצע עמו את אותם דברים שסקרן לגביהם אך אינו רשאי לעשות לבדו. למשל, להראות לו איך להכניס ולהוציא את התקע או ללכת ביחד למקומות וללמוד ביחד!
כתבו: גליה רבינוביץ ולימור אביגד שפיץ
מאחלות לכם המשך עבודת סקרנות וחקרנות עם ילדיכם
|
מאת: לימור אביגד שפיץ
