חוץ מעכבר משתתפות בסיפור גם חיות אחרות: תרנגולת, אווז, עז ופרה.

כן, העכבר הוא הראשון שמזהה את התפוח על העץ וחושק בו, ולכן הוא מחליט לחכות. וכמו שבדרך כלל קורה, כשעובר מישהו ורואה שמישהו אחר מחכה, מתעוררת סקרנותו והוא מחליט גם כן לחכות.

וכך מצטרפים לעכבר, במהלך הסיפור, בעלי חיים שונים וכולם מחכים לתפוח שעל העץ, שייפול.

הזמן עובר בעצלתיים ולאט לאט הייאוש והספק מתחילים לכרסם בליבותיהם של המחכים.

הפרה, העז והאווז מתייאשים ראשונים ומנסים בדרכים שונות להפיל את התפוח. מנסים ומנסים, אך לשווא ובסוף מתייאשים.

ואילו העכבר, במשך כל הזמן הזה, ממשיך להמתין בסבלנות לתפוח שייפול וכמובן שהסבלנות משתלמת .

אחרי שכל חסרי הסבלנות עזבו את המקום, התפוח נופל והעכבר זוכה בפרי הכי עסיסי והכי מתוק שהוא טעם אי פעם בעולם.

 

 

בגיל הגן, חלים בילד שינויים רגשיים משמעותיים. 

אחד השינויים המשמעותיים הוא התפתחות היכולת לווסת רגשות, כלומר: יכולת לשלוט בהבעת הרגשות ולכוונה, לקיים התנהגות מאורגנת גם במצבים של רגשות חזקים.

התפתחות זו באה לידי ביטוי ביכולת הגדלה והולכת לשאת תסכול, כלומר – להימנע, במצב מתסכל, מלהתרגז עד כדי כך שהרגשות יוצאים מכלל שליטה וההתנהגות נעשית לא מאורגנת.

יכולת זו מתחילה להופיע בגיל שנתיים ומתרחבת במידה ניכרת בגיל הגן. ילדים לומדים לשאת מצבים העומדים בניגוד לרצונותיהם. הם מתחילים לחשוב על פתרונות (כמו בקשת עזרה ישירה).

 

צורה אחרת של יכולת לשאת תסכול היא דחיית סיפוק, או במילים אחרות - סבלנות. מדובר ביכולת לוותר על תגמול מיידי, על אף הרצון העז בו, כדי לזכות בתגמול מוצלח יותר במועד מאוחר יותר, כמו העכבר בסיפור.

בעזרת תמיכה ממבוגר, ילדים בגיל הגן יכולים בדרך כלל לשאת את התסכול שבדחיית סיפוק. ההמתנה אולי אינה קלה להם, אך רובם מצליחים לעמוד בה.

 

מה עוזר לילדים להתפתח רגשית וללמוד לשאת תסכולים ולדחות סיפוקים ?

 

 עלינו כהורים לנסות לספק לילדנו את צרכיהם הפיזיים והרגשיים אבל במקביל גם ללמדם "גבולות". הכוונה בגבולות היא לחינוך להרגלים ולהבחנה בין מותר ואסור ובין טוב לרע.

גבולות מקנים לילד ביטחון, על ידי כך שהם מאפשרים לילד לא להיות מוצף על ידי הדחפים התוקפניים שלו.

אם לא נעצור אותו כשהוא מושך את שערנו בגיל חצי שנה, כשהוא מכה ילד בגן, או כשהוא קורע ספר, הילד יחיה בחרדה מתמדת שמא הוא יוצף על ידי דחפיו (תוקפנות, קנאה, צורך בסיפוק מיידי ללא התחשבות במציאות).

הגבולות נותנים לילד הרגשה שאנחנו שומרים עליו מפני הסביבה ומעצמו.

הם נותנים לו להתפתח לקראת עצמאות, על ידי כך שהוא לומד להפריד את עצמו מההורים.

הגבולות קובעים חוקיות לחיים – הילד יודע מה צפוי, על מה יקבל נזיפה ועל מה שבח.

העולם שלנו הוא מורכב ומסובך, גבולות עושים עבורנו סדר ומשרטטים "מפה" וחוקים למציאות. 

לתינוק נארגן סדר יום המותאם לצרכיו ולמצבו (שינה, האכלה, רחצה) ובהמשך, כשהוא מתחיל לזחול ואח"כ ללכת, נציב גבולות תוך פיקוח הדוק, כדי שלא יסכן את עצמו פיזית ונפשית.

נארגן את סביבתו כך שיהיו בה מינימום סכנות (כדי שלא נצטרך להציב המון הגבלות).

 

ככל שהילד גדל ומתפתח הדרישות שלנו מתרחבות, אבל כך גם העצמאות של הילד, למשל: בגיל שנתיים, "גיל המרד", נתחיל לדרוש דרישות בתחום הניקיון, בגיל שלוש נצפה שיתחיל לקחת אחריות על סדר, ובגן נצפה שיידע לרסן את עצמו במצבי כעס ושידע לחכות בסבלנות.

הורים עלולים להתפתות לא להציב גבולות לילד מחשש שמא יאבדו את אהבתו, ידכאו את הספונטניות שלו, או פשוט יוותרו לו, כי אין להם כוח למריבות.

כדאי לזכור שהצבת גבולות חשובה לילד, ולטווח הארוך דווקא הורים שלא מוכנים להתמודד עם תפקיד זה, יענישו ויכעסו יותר בעתיד.

כדאי לשים לב לנקודות הבאות:

1) עקביות - חשוב שההורה יהיה עקבי בהצבת הגבולות כדי לא לבלבל את הילד.
אם פעם נרשה לו לאכול בסלון ופעם לא, יהיה לו קשה להבין להבין שאנחנו רציניים (אם כי במקרים חריגים, אפשר להיות גמיש ולתת הסבר מתאים).

2) הדרגתיות - צריך לזכור שתהליך למידת ההרגלים הוא תהליך הדרגתי, רצוף עליות ומורדות.

במשך הלמידה צריך לחזק את הילד על כל צעד, גם קטן.

3) דוגמה אישית – ניתן בעצמנו דוגמה אישית, להרגלים שאנחנו רוצים ללמד.

4) להיות ברור – כדאי להגיד לילד בשפה שברורה, לו מה אנחנו מצפים ממנו.

5) מתן חיזוק – פרס על התנהגות טובה יעיל יותר מעונש או מכעס על התנהגות רעה.
עדיף להשתמש בחיזוקים חברתיים (עידוד, ציון לשבח) ולא לבנות על פרסים חומריים, כדי שלא ישתעבד אליהם.

6) מתי להעניש? – רצוי שהילד יקבל אזהרה לפני קבלת העונש, כדי שיוכל להימנע ממנו.
אם מוצו כל הדרכים האחרות, רצוי שהעונש יהיה קשור במידת האפשר ל"מעשה הרע" ולא יהיה עונש שרירותי.

 

בהצלחה!
ולהתראות,

 

צוות מרכז "הורים ילדים" ביפו של השירות הפסיכולוגי של אוניברסיטת ת"א. רח' עירית 17.

טל: 03-5089939. כתובת מייל horim@post.tau.ac.il