‏שבת ‏27 ‏פברואר ‏2021
המישלמה
 
יפו TV קהילה
 
הודעות משטרת ישראל
 
פורטל יפו  קהילת יפו  עזרה למועדון העיוורים ביפו
עזרה למועדון העיוורים ביפו
הבית ברחוב שוקן 30 – סיפורו של הצלם שיזם אירוע התרמה למועדון העיוורים ביפו.
 מאת: דותן גור אריה
‏יום שני ‏24 ‏מאי ‏2010. צילומים: פורטל יפו
אירוע ההתרמה בכנסיית עמנואל
אירוע ההתרמה בכנסיית עמנואל
שתף |
רח' שוקן 30, ת"א. מול בית הדין לעבודה. קומה ב' במעלית (עדיף לעלות במדרגות, חושב).
בית מלאכה, מכאניקה קלה. עובדים משבע עד שתים-עשרה.
 
מיקי גנור ודותן גור אריה
מיקי גנור ודותן גור אריה
הלברדורים שוכבים וממתינים בסבלנות על אנושית. אני ניגש אל אחד מהם ומתקבל בשמחה.
המבט שלו, הוא מסתכל בי, בתוכי. הוא יודע שאני לא מזיק.
אני מלטף אותו, הוא פותח פה ומשרבב לשון ורודה ולחה. הריח של הפרווה שלו לא ירד לי מהיד עוד שעות רבות.
 
"מי שם?" פונה אלי אחד העובדים. הוא מפסיק את עבודתו לרגע. השאר ממשיכים בסינכרון מושלם עם המכונות.
"אני דותן, צלם."
הוא מפנה את מבטו לחלל שלשמאלי, חיוך קל נגלה בזוית הפה. "אה, אמרו לנו שאתה בא. מה שלומך?"
אחד העובדים חולף על פני, חש בי ומפנה מבטו אלי. "בוקר טוב" אני חוזר על בירכתו, הוא מזהה אותי.
"מה שלומך?" הוא שואל בחיוך לבבי.
המועקה התפוגגה לה. אי שם בזוית הפה, בעיניים שלו שמביטות דרכי אני רואה את הרוך.
עכשיו בסדר.
אני מישיר אליו מבט, לו אין כזה. אני נרתע, אבל ממשיך להביט בו.
הוא מושיט לי יד ללחיצה: "בוא תראה איך עיוורים עובדים".
 
חלפו מספר ימים ושוב עולה אני במדרגות. האור הרפה מהשמים המעוננים בחוץ מראה לי את הדרך.
להקת רוק צעירה מתאמנת באולפן שבקומת הכניסה וממלאת את האוויר בצלילי גיטרות  ותופים, כאילו באה לרכך את המועקה המתפשטת בחלל החזה.
חצי קומה למעלה והמוסיקה נבלעת בין הקירות המלוכלכים ואיתה גם האור מבחוץ. עכשיו, רק ניאון חלש מכוון אותי אל המדרגה הבאה, ואחר, אל זו שמעליה.
אני ממשיך.
 
קומה שניה.
דלת פלדה בצהוב דהוי מברכת אותי בבואי, "האגודה למען העיוור, כניסה". פותח.
רעש מכונות הליטוש מכה בי ומשכיח ממני את מוסיקת הרוק מלמטה.
אחד העובדים חולף על פני, חש בי ומפנה מבטו אלי. "בוקר טוב"  אני חוזר על בירכתו, הוא מזהה אותי.
"מה שלומך?" הוא שואל בחיוך לבבי.
המועקה התפוגגה לה. אי שם בזוית הפה, בעיניים שלו שמביטות דרכי אני רואה את הרוך. עכשיו בסדר.
 
חיים שושה - חבר מועדון העיוורים
חיים שושה - חבר מועדון העיוורים
הוא ממשיך בדרכו לאורך המעקה שעל הקיר, אני עומד שם לרגע. בפינה יש מתקן מים,
מחלץ לי כוס פלסטיק וממלא שלושת-רבעי מים קרים. הברז האדום של המים החמים לא עובד, מילא.
אני ניגש לחדר של הבנות, מניח את התיק, מוריד את המעיל ומתבונן סביב. דבר לא השתנה.
רחל, מנהלת העבודה, יושבת על רשימות, מאי עוטפת פרחים של שוקולד, רוזי אורזת פותחני קופסאות ואילו יולנדה וראשל משחילות גומיות אטימה לחלקי ברזים.
           
יש משהו מרגיע בהישנות היומיומית הזו, משהו מנחם.
אני נזכר לפתע במושג הלקוח מתחום אחר לגמרי – "פרפטאום מובילה", המכונה המושלמת. מכונה תיאורטית היוצאת נגד חוקי הפיזיקה, בכך שביכולתה לייצר בעצמה את האנרגיה הדרושה לה ולפעול לנצח.
 
בעולם תזזיתי בו אנו חיים, מושג הנצחיות נחבא אל הכלים, מוסתר מאחורי בליל של טכנולוגיה, תקשורת ומירוץ מטורף לעבר המחר.
היציבות שבנצח, היכולת הבלתי נתפשת לשאוב את האנרגיה, כל פעם מחדש, לבצע את אותה פעולה, להשלים מעגל ולהמשיך הלאה לנקודה ההתחלה. המחזוריות האינסופית הזו - מרגשת אותי. אותה "פרפטאום מובילה" הכל-כך נדירה, הנה היא צצה לנגד עיניי.
היא כאן, בין חלקי הברזים, מזרוני התינוקות, בתי הנורה ומחברי האודיו.
היא פה, טבועה עמוק במבטם של  הלא רואים, שולחת שורשים מבין אצבעותיהם השרוטות אל המכונות הפנאומטיות.
היא הקסם.
 
שרעבני, דמירקול ויששכר יוצאים תמיד באותה השעה לפינת העישון ובסנדה מגישה להם קפה עם עוגיות.
חיים מוריד את דאסטי, כלב הנחייה, לעשות את צרכיו ועל הדרך זורק איזו עקיצה לרפי שמחזיר לו, אגב החצנת עלבונו, בקללה משלו.
 
ושוב, כאילו הזמן עמד מלכת, או ששכח את קיומו של המקום אי שם בתחילת דרכה של המדינה.
אני אוהב אותו, את אוירת שנות החמישים הזו שניבטת מכל כיוון.
והזמן חולף. נשיא אמריקאי חדש,  מלחמה בדרום וצו 8, בחירות כלליות, בצורת ושטפונות.
אולם בבית ברחוב שוקן 30 מעט מאוד השתנה (אם בכלל). המכונות ממשיכות ללטש פטישי שניצלים ומפצחי אגוזים.
שרעבני, דמירקול ויששכר יוצאים תמיד באותה השעה לפינת העישון ובסנדה מגישה להם קפה עם עוגיות.
חיים מוריד את דאסטי, כלב הנחייה, לעשות את צרכיו ועל הדרך זורק איזו עקיצה לרפי שמחזיר לו, אגב החצנת עלבונו, בקללה משלו.
 
ושוב, כאילו הזמן עמד מלכת, או ששכח את קיומו של המקום אי שם בתחילת דרכה של המדינה.
אני אוהב אותו, את אוירת שנות החמישים הזו שניבטת מכל כיוון.
 
שוקן 30, בית המלאכה המיוחד הזה, הוא גיבור סיפורי האמיתי.
 
חואן אונסיס-נגן העוגב בכנסיית בית עמנואל
חואן אונסיס-נגן העוגב בכנסיית בית עמנואל
המפעל המוגן ברחוב שוקן הוא רק אחד משני המרכזים החברתיים אותם מנהלת האגודה למען העיוור ת"א.
במרכז יפו, קרוב לשוק הפשפשים, מקיימת האגודה מזה שנים מועדון חברתי שיקומי עבור אוכלוסיית לקויי הראיה הגרים באזור.
המועדון, כמו המפעל, מהווה עוגן חברתי עבור העיוורים וממלא את חייהם בעניין ותעסוקה לשעות הפנאי.
ואכן, בשעות אחה"צ, רבים מעובדי המפעל עושים את דרכם אל המועדון, בו הם מתראים בשנית, משתתפים יחדיו בחוגי העשרה ונהנים בהכנת עבודות יד למיניהן.
 
אולם, שלא כמו המפעל, אשר מקיים את עצמו כגוף יצרני, למועדון אין מימון סדיר והוא נשען על תרומות ונדיבות ליבו של האחר.
בזמן האחרון, עקב המשבר הכלכלי הפוקד את עולמינו, פחתו התרומות עבור המועדון ומצבו הפיננסי הידרדר.
במהלך החודשים האחרונים הופסקה פעילות המועדון והתחדשה לסירוגין כאשר איומי סגירתו לצמיתות מרחפים כחרב חדה מעל ראשו. 
 
בהיכרותי את העובדים במפעל המוגן, קשה לי עם הידיעה שקיום המועדון תלוי על בלימה, שכן פעילות המועדון חשובה עד מאוד לחייהם החברתיים ובכך לבריאותם, הנפשית והגופנית.
כולי תקווה שהאירוע אותו ערכנו בכנסיית עמנואל ייתן אויר לנשימה עבור מרכז חשוב זה וישיב את הרוח למפרשים של המועדון.

הערת המערכת:
אנו מצרפים הסבר קצר למילים היפות והרגישות, אותן כתב דותן.
בתאריך 22.5.10, מוצאי שבת האחרון, התקיים בכנסיית בית עמנואל אירוע התרמה חגיגי, ביוזמת דותן גור אריה, שכלל תערוכת צילומים משלו בנושא המפעל המוגן, אשר ברחוב שוקן, וכן קונצרט נגינה בעוגב של חואן אונסיס, אמן הנגינה בעוגב.
האירוע היה פתוח לקהל הרחב ומטרתו – איסוף כספים כדי לנסות ולדחות את הקץ – סגירת מועדון העיוורים ביפו.
הרגע המרגש ביותר היה כאשר עלה אחד חיים שושה, אחד מחברי מועדון העיוורים, לדוכן הנואמים, נהוג בכלב הלברדור שלו, ואמר לקהל במילותיו הוא – שאם המועדון ייסגר, יחשך עליו עולמו  להם לאן ללכת, אין להם מקום אחר.
הסכום שגויס באירוע חשוב, אך יספיק לטווח קצר ביותר.
מועדון העיוורים עדיין זקוק לכם, שאם לא כן – ייסגר בקרוב.
אל תכבו לעיוורים את האור – תרמו להם.
לפרטים – לחצו כאן.
לכתבות נוספות על מועדון העיוורים ביפו – לחצו כאן.
יש להפעיל רמקולים וללחוץ על החץ

התמונות מתחת ומצגת הוידאו  – של דותן גור אריה, מתוך התערוכה "שוקן 30".



תגיות:   מועדון העיוורים ביפו  

תגובות  לכתבה זו 1 תגובות  
תגובה לכתבה
שלחו כתבה
הדפסת כתבה
 1.  האור האחרון
שם טוב דקלו, יפו ג' דרום, (24/05/2010)
יריד נשים יוצרות2015
יריד יזמיות ונשים יוצרות ביפו
תורמים תחפושות לילדי יפו
מבצע איסוף תחפושות לפורים
    
כתבה תמונה             

לחצו על התאריך וקבלו את אירועי היום

? ? ? ? ? ? ?
1 2 3 4 5 6 7
8 9 10
11
12 13 14
15 16 17 18 19 20 21
22 23 24 25 26 27 28
29 30 31        
             
מתאריך עד תאריך
מחזור שני עירוני ז סיים ב1059
בתיה א.comמיר ( אלשך), cbat yam, (18/03/2017)
בית הספר החדש - בי"ס שיוויוני
הורה יפואי, יפו, (27/07/2016)
מקום נפלא וקסום
איל, גבעתיים, (22/05/2016)
תאונה ביפו
יהב, יפו, (17/05/2016)
פסטיבל הונגריה ביפו
עידית, שערי תקווה, (08/05/2016)
למי מכוון הספר?
אודליה, (01/04/2016)
גמאל בובלי
סמירה , (05/05/2015)
רוכב אופניים נפצא
עדנה לוי, יפו העתיקה, (01/05/2015)
חריף כמו תמיד
יונס אוסרוף, יפו, (05/09/2014)
רוצים לברך מישהו מיפו?
למסור אהבה?
איחולים מהלב?
כנסו ושלחו ממש כאן.
פורטל יפו
הזמינו עכשיו את פנטזיה אירועים לחגיגות שלכם הכנסו לאתרנו http://www.fantasyevents.co.il/
פנטזיה אירועים
הגולים מאוד יפיםםם
עילאי
מוסרת דש לסמי אלבו ולמי שיש פרטים איך להגיע אליו אשמח מאוד.
יעל
האתר בסדר אבל אני לא אוהבת בסדר אני רוצה אתר מצויין וזה אתר ולא טוב אז לאור כך אני מבקשת לסדר את האתר כראוי בתודה שני בן.....
שני
היי מאמי, לא דיברנו מלא זמן ותכלס אני מתגעגעת! מתי אתה בא לבקר?? באמת שאני תמיד נזכרת כמה כיף היה לנו ופשוט מתגעגעת.. תקשר אליי כשאתה רואה את זה! 0548029893 בייי אהובי יום טוב 3> 3>3>
שידלוב הנסיכה :)
מירה טל היא הכתבת הכי מדהימה שלכם!!! מוכשרת ברמות!!
ליעד

אני מאחלת לכולם כואב :)
רועי יאחטייייייייייייי

אלה תמיר הית
אני מבקש שתעזרול
נואהדה אחמד
לבעלי היקר טומי מודה אני לאלוהים על כך שיש לי אותך אישתך
ויקטוריה אנגל
כתבו לנו |  תקנון האתר |  פרסמו אצלנו |  מפת אתר |  קישורים |  כתבים מובילים |