אמצע היום, והתיאטרון הממוקם במבנה רב קשתות בן 500 שנה בעיר העתיקה ביפו ואשר הומה בדרך כלל מפעילות ואנשי צוות - ריק ושומם.

במשרד קטן אני מגלה את יגאל , היחידי שנותר על משמרתו (ומבצע גם את תפקידי שאר הצוות, כולל טאטוא רצפות ושטיפת כלים...) לאחר שכל עובדי ושחקני התיאטרון הערבי עברי ביפו, כשישים במספר, נשלחו לחופשה ללא תשלום החל מהראשון ביוני, זאת לאחר מספר חודשים בהם לא שולמו להם משכורות.

החופשה הכפויה היא תוצאה של אי העברת התקציבים שכבר אושרו על ידי מנהל התרבות, עקב דו"ח ביקורת מטעם החשב הכללי, המצביע על ליקויים לכאורה בהתנהלות הכספית של התיאטרון.

"לא צעקה ואפילו לא לחישה", אומר יגאל, פניו נפולות וקולו צרוד מהמאבק והשיחות הבלתי פוסקות בנושא בחודשים האחרונים.

   "הדוח נכתב לפני כשנה"  מסביר יגאל, "אבל המסקנה ממנו יצאה רק לפני מספר חודשים. מדובר באי הבנה ממסדית של מבנה התיאטרון הערבי- עברי והחזון שלו, אף אחד לא מאשים אותנו בפלילים או שגנבנו כסף" הוא מדגיש.

"תקנה חדשה האוסרת על כפל תמיכות, בצרוף המבנה התקציבי הייחודי של התיאטרון, אשר מורכב משתי קבוצות, הם אלו שגרמו לאי ההבנה ולהפסקת התמיכה.  
חשוב להבין כי התיאטרון הערבי עברי, הקיים כבר שתיים עשרה שנה, הוא למעשה מסגרת מאחדת לשתי קבוצות תיאטרון, שעובדות יחד ובנפרד .
קבוצה אחת היא תיאטרון מקומי, שהקמתי יחד עם גבי אלדור לפני 20 שנה, ואילו הקבוצה השנייה היא תיאטרון אל סארייא, שהוקם לפני 12 שנה".

"השיתוף בין שתי קבוצות התיאטרון הוא אמנותי ואידיאולוגי, כאשר למרות מבנה מסורבל מעט - נשמר השוויון בין שתי הקבוצות - לכל תיאטרון המסגרת והמבנה שלו ו יחד עם זאת, קיים שיתוף פעולה בהפקות משותפות, המתבטא גם בחלוקה שווה של ההוצאות בין שתי הקבוצות" .

"כתוצאה מאי הבנה, נוצר חשש לכפל תמיכות. מכיוון שיש שיתוף פעולה בין שני התיאטראות נראה מבחוץ שאותו תיאטרון מקבל תמיכה משני מקורות!"  מסיים יגאל את המונולוג הנרגש באנחה.

 

  דוגמאות להפקות משותפות של שתי הקבוצות ניתן למצוא בפסטיבלים השונים שהן מעלות יחד פעם בשנה, כגון פסטיבל ילדים בינלאומי, ופסטיבל אישה. גם הדרמה הערבית- מודרנית "אלף לילה ולילה" (שהופקה עם 'הבימה') והזוכה לביקורות נלהבות, היא פרי שיתוף פעולה בין הקבוצות.

מקומן של הצגות ילדים גם הוא לא נפקד מהרפרטואר המשותף, כאשר ההצגה "הך הך בום  טראח"  אומצה על ידי משרד החוץ, שאף הפך אותה להצגת הדגל שלו והיא מועלית בכל העולם כסמל לדו קיום ודוגמא להידברות בין שונים.

 

"הצחקת אותי" הוא עונה,  ללא שמץ עליזות בקולו "זה מה שאני עושה כבר 4 חודשים!

היו מספר ישיבות בענייננו -  כאשר חלק מהטענות לגבי הליקויים הופרכו והסברינו התקבלו.

ביום ראשון הקרוב אמורה להתקיים ישיבה מכרעת של ועדת תמיכות של משרד התרבות וכולנו מקווים לטוב".

 

"במידה ולא תופשר ההקפאה - נצא למאבק ציבורי שפרטיו חסויים, אבל הוא יכלול יציאה לתקשורת ולרחוב. כל איגודי היוצרים והתיאטראות בארץ תומכים במאבק ויצטרפו למחאה אם יצטרכו".

 

בינתיים, טוען יגאל, הוא נאלץ לשלוח את כל צוות העובדים והשחקנים לחופשה כפויה, מכיוון שאין ביכולתו לשלם להם (וגם לספקים הרבים שמתקשרים בזמן הראיון - ומקבלים את אותו הסבר סבלני מיגאל), כך שלפחות יוכלו לעבוד בעבודות זמניות ולפרנס בדוחק את עצמם ומשפחתם.

 

תוך כדי הראיון מועלות גם טענות קשות כנגד שרת התרבות לימור לבנת.

 

באמצע הראיון מגיע איציק גולן - שחקן בתיאטרון, לשאול מה קורה ואיך מתקדמים. "תרשמי שבאתי להביע תמיכה, שאני מוכן לכל קריאה לצאת לרחוב - ואני לא לבד" הוא מוסיף בטון נחוש, המרמז על כוונת אנשי התיאטרון ותומכיהם, במידה ולא יועברו אליהם התקציבים בימים הקרובים.

 

הזעם והתסכול שמפגינים השניים, אינם מבשרים טובות ואני יוצאת משם מוטרדת.

רק אחרי יום יורד לי האסימון למה.

במדינה הבלתי אפשרית שלנו, גם האמנות לא מצליחה להתעלות מעל  המזג הים תיכוני – עד עצבני הרווח כאן. אפילו לא תיאטרון שמסמל דו קיום וסובלנות.

 

תגובת דובר משרד התרבות, צביקה גוטליב: " הנושא אינו קשור למשרדנו. אני מציע לכם לפנות למשרד האוצר לקבלת תגובה מהחשב הכללי".