עם יד על הלב, כמה פעמים התלוננתם על האלימות הגואה בשנים האחרונות ולא עשיתם שום דבר בעניין ?

 

גם את גילי שני, חניכה חיננית ורהוטה במכללה הקדם צבאית של תלם ביפו, הטרידה האלימות. עצרת לזכרו של רבין בה השתתפה, הבהירה לה שלמרות שכולם דיברו שם נגד אלימות - שום דבר לא ממש השתנה בשנים שלאחר הרצח, ואלימים כמנהגם נוהגים.

שני  החליטה להפסיק רק לצקצק בלשונה כמו כולנו ואשכרה לעשות משהו; היא יזמה מפגש רב תרבותי בין בני נוער בנושא מניעת אלימות בשם: אוהל הידברות.

 

חם מאוד ביום האירוע ואני חוששת מעט לגורלו של הפרויקט השאפתני של גילי. לשווא דאגתי.

מתחת לברזנט שנמתח בין העצים בגן דוידוף פרושים שטיחים, ועשרות בני נוער מסתופפים עליהם במעגל.

רוח נעימה מצננת את הדיון הסוער בו שקועים נערה לבושה בחאקי, הפונה בלהט לנער לבוש בגינס עם עברית מהוססת במבטא ערבי. כל השאר מקשיבים בעניין.

 

אני מחפשת את גילי ומוצאת אותה מסייעת בכיוון סאונד, לקראת ההופעה הממשמשת ובאה של רונית רולנד ומוטי ביקובסקי (שגילי מעדכנת אותי שהם הדבר החם הבא במוזיקה) ואנג'ל, זמרת ערביה.

 

"סדנאות שעוסקות במניעת אלימות, סדנה בשפת הסימנים שמעבירות מנחה ערבייה ומנחה יהודיה, סימולציות ותרגילי תיאטרון, סדנת מדיה של נרטיבים אלימים אצל נוער דרך מדיה, מעגל קשב ועוד".

 

 

ברור שמה שרק אדם אחד או עשרה עושים לא יכול להשפיע, עד כדי שינוי התנהגות כללית של הציבור.

אבל גם אם הסדנה שיזמתי השפיעה רק על שלושה - ארבעה אנשים וגרמה להם להיות מודעים יותר לאיך שהם מתנהגים - זה הישג בשבילי.

ככל שיותר אנשים ייזמו פרויקטים מהסוג הזה- הרבה יותר יחשפו לתכנים נגד אלימות.

יהיה לזה הד, או לפחות אני מקווה שיהיה לזה הד". היא מסכמת בגילוי לב.

 

"אני מקווה מאוד שזה יהפוך למסורת של פעם בשנה", היא אומרת.

 

גם חמזה, צעיר בן 23 ממזרח ירושלים שהגיע במסגרת פרויקט "סולחיתה"; מלשון סולחה, פרויקט לקידום שלום בקרב צעירים, עושה רושם של אחד שנהנה מהמפגש. "למרות שבמקור", הוא מודה, "רציתי רק להרוויח טיול למרכז".

"היה ממש כיף", הוא מספר בסיוע תרגום של אחד הנוכחים, "במיוחד נהניתי בסדנת סימולציות של מצבים עם אופציה לעימות אלים - למדנו במסגרת הקבוצה למצוא פתרונות לא אלימים".

"הבנתי שאין הרבה הבדל בין נוער ערבי ליהודי", הוא ממשיך. "הם יכולים לעשות הרבה דברים ביחד. בסופו של דבר כולנו בני אדם", הוא מסכם בקלישאה הכול כך נכונה.

 

משתתפת נוספת, שרה, 16, מיפו מספרת:

"היה מעניין לראות שבפתרונות המוצעים נגד אלימות, לא משנה מאיזה מוצא אתה - כל שינוי קטן יכול להוביל לתוצאה אחרת ופתרון שונה.

היה מעניין לראות מה הציעו האחרים.

המסקנה - לא משנה אם אתה ערבי,או יהודי, ממזרח ירושלים או מיפו - כולם רוצים אותו דבר - לא רוצים אלימות".
"השתתפה בסדנה גם קבוצה קטנה של נוער אמריקאי שחבריה הביעו עמדה נאיבית במקצת", ממשיכה לספר שרה. "הם חושבים שמספיק אם מדברים עם הצד השני- וזה יפסיק".

"עזבי, הם לא מכירים את ההווי ואת החיים בארץ ובאים בגישה מאוד פשטנית", היא מסכמת.

 

אחר כך ממהרים כולם; ערבים, יהודים,ואמריקאים, לאכול פיתות מהטבון ולרקוד במופע הקצבי, כי

כמו שאמר חמזה בחוכמה רבה קודם בראיון -  בסופו של דבר כולנו בני אדם.