אני מנסה לדמיין מה קרה לשלויימה אברהם. איך מתינוק מתוק ומעוגל עיניים כמו כל הילדים הוא הפך לאברך הזה שבועט בשוטר וקורא לו נאצי, לאבא שחושב שמידת אטימות הגרביים יכולה לפגוע בנפשה הרכה של בתו ושמוכן ללכת לכלא בשל כך. |
כבר למעלה מחודש שקשה לי לצאת מהבית או לחזור הביתה.
כבר למעלה מחודש שאברכים מחוטטי פנים (אז כנראה שסקס באמת מעלים פצעי בגרות...), נלהמים ולבושים במיטב מחלצות פלגים חרדיים מחמירים, יורקים עלי וקוראים לי שיקסה.
כבר למעלה מחודש שצריכת כדורים ממשפחת האופטלגין עלתה אצלי בבית בצורה ניכרת, בניסיון חסר סיכוי להלחם בקינות, בצעקות ומהומת האלוהים שיוצרים מידי יום חיילי הצבא השחור.
והכול בגלל עצמות כביכול יהודיות שהתגלו באתר בנייה ליד ביתי.
דתיים מול שוטרים באנדרומדה כבר חודשים רבים שבעמנואל מתרחשת סלקציה מבישה.
כבר חודשים שנערות ממוצא ספרדי מורחקות מחברת תלמידות אשכנזיות, הורים מוכנים ללכת לכלא ובלבד שלא יקרה הנורא מכל ובתם תנוגע בנגע המזרחיות הנורא.
והכול בחסות הקדוש ברוך הוא, שמשום מה הם החליטו שיש להם בלעדיות עליו.
קל מאוד לשנוא אותם, ואני נורא משתדלת להפעיל את משקפי האובייקטיביות שאני מנסה תמיד להביט דרכם, לא לשפוט אותם לחומרה ולנסות להבין איכשהו את עולמם.
אני מנסה לדמיין מה קרה לשלויימה אברהם. איך מתינוק מתוק ומעוגל עיניים כמו כל הילדים הוא הפך לאברך הזה שבועט בשוטר וקורא לו נאצי, לאבא שחושב שמידת אטימות הגרביים יכולה לפגוע בנפשה הרכה של בתו ושמוכן ללכת לכלא בשל כך.
השינוי היה איטי. זה לא קרה מייד.
תמיד כשמישהו עושה משהו כביכול מרושע במיוחד, אני מייד חושבת שהוא לא ממש אשם. הוא כנראה אדם מתוסכל ומריר שלא זכה למספיק חום ואהבה בחייו, כמו שאני לאושרי ומזלי - זכיתי בבית. |
הוא בטח בכה כמו כל התינוקות שבקעו לו השיניים וההורים שלו התרגשו עד דמעות בצעד הראשון שלו.
בהמשך, לאט לאט בודדו אותו הוריו ומערכת החינוך החרדית מהמציאות.
רק תכנים מסוננים אשר צונזרו בקפידה, הגיעו עד אליו.
אין ספרות, אין אומנות, אין מדעים.
ומעל לכול צופה עין אלוהים קפדנית אשר מעניש בחומרה על כל סטייה קלה מתרי"ג מצוות.
בשבילו האויב הוא החילוניות, אשר כל חייו הסבירו לו כי היא שווה למופקרות, אומללות וגירוש מגן עדן.
הוא לא באמת אשם.
הוא חייל מסכן, חסר בינה, כלים ואומץ לשפוט או להחליט דברים בעצמו.
הוא פועל מבורות ושנאת חינם.
ופתאום שלוימה אברהם לא נראה לי כל כך רשע.
מפגין נגרר בידי שוטרים ריטה אמרה לפני שנים רבות משהו מקסים שריגש אותי מאוד:
לשאלת עיתונאית על שמועה זו או אחרת שהופצה עליה ומה יש לה להגיד לאדם שהחל אותה, ענתה הדיווה:
"תמיד כשמישהו עושה משהו כביכול מרושע במיוחד, אני מייד חושבת שהוא לא ממש אשם. הוא כנראה אדם מתוסכל ומריר שלא זכה למספיק חום ואהבה בחייו, כמו שאני לאושרי ומזלי - זכיתי בבית.
אני מזמינה את אותו אחד שהחל את חרושת השמועות לאכול גונדי אצל אימא שלי ולקבל המון חום ואהבה - אני בטוחה שהוא יהיה שונה אחר כך".
ואני רק מחייכת לנאיביות הנהדרת של ריטה ומקווה שלאימא של ריטה יש סיר גונדי גדול מספיק!
צילום וידאו: יובל אראל
יש להפעיל רמקולים וללחוץ על החץ
|