שבוע גדוש של טקסים מסתיים לו היום (ה' 1.7.10) בטקס של פרויקט "פסגות" באודיטוריום "אניס" ביפו.

מדובר בטקסי סיום שנת לימודים של בתי הספר היפואים.

כל שנה איכות הטקסים עולה וההתרגשות גדלה.

עצם התחרות הסמויה בין בתי ספר מעלה את רף האיכות להנאתנו אנו הצופים.

 

התרגשות מיוחדת הייתה לי בהשתתפותי כאורח בקונצרט המקהלות החגיגי של המרכז הערבי יהודי שהתקיים ביום יום שלישי (29.6.10) במרכז המוסיקה ביפו ברחוב שארית ישראל.

שתי מקהלות השתתפו בקונצרט: מקהלת הנוער של המרכז היהודי- ערבי ומקהלת הנשים המעורבת "שיראנא".

 

באמצעות המוסיקה, אחת השפות הבינלאומיות הכי ותיקות בעולם, המקהלות - ברפרטואר מקסים ובביצוע מושלם, שלחו  מסר של שלום, אחווה ושיתוף אמיתי בין העמים והתרבויות.

המופע היה מרתק מרגש ומלהיב.

יישר כוח לעידן טולידאנו שהביא את מקהלת הנוער לאן שהביא, ומיקה דני על העבודה שהיא עושה עם "שיראנא".

 

בית ספר לחינוך מיוחד לאוכלוסייה הערבית
השבוע נתבשרתי על ידי מנהלת מנהל החינוך דפנה לב, בהמשך למכתב ששלחתי אליה, כי בית ספר לחינוך מיוחד לאוכלוסייה הערבית יחזור ויפתח את שעריו בראשון לספטמבר 2011.

המיקום יהיה במרכז י"א חללי מינכן ברחוב יפת 83.

להלן נוסח הפניה:

לכבוד גברת דפנה לב

מנהלת מנהל החינוך

 

שלום רב,

 

ביום שישי האחרון קראתי את כתבתה של מירב שלמה ב"עיתון תל- אביב" מה-26.06.2010 תחת הכותרת "תלמיד מעג'מי איים: אפוצץ את מסיבת הסיום".

 

הצטערתי לשמוע שהנהלת בית הספר "תקומה" הזעיקה משטרה כדי לטפל בתקרית. אני סבור שהיו דרכים אחרות לטפל בנושא.

 

תוך כדי קריאת הכתבה, לא יכולתי שלא להיזכר במאבק הקשה שניהלנו, אנו התושבים ביפו, בשנת 2001 נגד ההחלטה של משרד החינוך ועיריית תל אביב לייבש ולסגור את בית הספר לחינוך מיוחד "ורדים",  בית הספר היחיד שהיה מיועד לאוכלוסייה הערבית של יפו.

 

המחיר הכבד ששילמו לאורך כל עשר השנים האחרונות ילדי יפו שהיו זקוקים לטיפול מקצועי ומסגרת חינוכית-טיפולית מיוחדת, היה כבד מאוד.

 

כידוע לך,אותם ילדים שלמדו בבית ספר "ורדים" שנסגר, חולקו בין בתי הספר היהודיים המקצועיים של החינוך המיוחד, חלקם השתלב יותר, חלקם השתלב פחות, אולם מה שבטוח הוא שאותם ילדים הפסידו את כל נושא למידת שפת האם הערבית שלהם, שפה אותה למדו בבית הספר שנסגר.

 

המקרה עליו מסופר בכתבתה של מירב שלמה, מלמד על הדחיפות שיש לתת לכל הנושא של פתיחתו מחדש של בית הספר לחינוך מיוחד לאוכלוסייה הערבית ביפו.

 

אין זה סוד ביפו, כי כפי שנאמר בפנייתם האחרונה אלייך של מנהלי בתי הספר הערביים בעיר: "ישנו ריכוז גדול של תלמידים עם בעיות חברתיות, רגשיות ולימודיות, שמעמידים את מנהלי בתי הספר והצוותים החינוכיים לא אחת, במצבים של חוסר אונים מוחלט".

 

מיד עם תחילת הקדנציה שלי כחבר מועצה נפגשתי אתך, במיוחד כדי לדון במצוקה שהעלו בפניי מנהלי בתי הספר הממלכתיים, בעיקר בדרישתם לפתוח מחדש מסגרת חינוכית מיוחדת.

 

בפגישתנו גילית הבנה רבה לנושא ואף הודעת לי שאכן יש החלטה במינהל החינוך לפתוח מחדש בית ספר לחינוך מיוחד עבור ילדי יפו הערביים.
בנוסף הודעת כי נבחר כבר מבנה, אולם השנים עוברות ושנה אחרי שנה, המצוקה ביפו הולכת וגוברת ובית ספר לחינוך מיוחד טרם נפתח.

 

לאור חשיבותו הבלתי מוטלת בספק של הנושא, אבקש כי תכיני הצעה לאלטרנטיבות יישומיות כולל אומדן תקציבי ליישום וכי הנושא יובא לדיון בהנהלת העיר במסגרת הדיונים בתקציב 2011.

 

בכבוד רב .

משהראוי אחמד

חבר מועצה

 

הפגישה עם מנהלת המינהל נועדה לדון בדרכים להגברת המודעות של האוכלוסייה היפואית הערבית לעצם קיומם של בתי ספר הייחודיים בתל אביב ועידוד רישומם של תלמידים ערביים לבתי ספר אלה.
כזכור, ההורים הערביים קיימו זה מכבר הפגנה מול בית הספר לאומנויות "אריסון" לפני כחודשיים, בעקבות הנתונים שפורסמו על מספר התלמידים הערביים שמתקבלים לבתי הספר הייחודיים.

בית המע"מ לדיור בר השגה?
בעניין אחר, השבוע פניתי לראש העירייה רון חולדאי בעניין בניין המע"מ שהתרוקן ברחוב יפת 42.
בפנייתי לראש העיר הצעתי לקדם אפשרות להפוך את בניין המע"מ לפרויקט דגל של דיור בר השגה ביפו, להביא לשיפוץ ולחיזוק המבנה ולהתאמתו למגורים, או לחלופין, במידה שהיקף השיפוץ הנדרש גבוה, אזי לעודד פרויקט פינוי בינוי ובכל מקרה לייעד את הקרקע לבנייה של עשרות יחידות דיור בר השגה לציבור היפואי.

להלן נוסח הפניה:
לכבוד ראש עיריית תל אביב יפו
מר רון חולדאי 

שלום רב,

 

לאחרונה פורסם בעיתונות כי בית המכס הישן ברחוב יפת 42 ביפו צפוי להתרוקן עד סוף השנה ובעתיד יש כוונה להרסו ולשווקו ליזמים פרטיים, כאשר יעוד הקרקע על פי הפרסומים ובדיקות שערכתי במנהל ההנדסה, הוא למגורים ומלונאות.

 

על רקע מצוקת הדיור הקשה של ערביי יפו, מצוקה עליה התרעת לאחרונה בפנייתך לשר אבישי ברוורמן ועל רקע העובדה שביפו אין כמעט עתודות קרקע פנויות בבעלות ציבורית, אודה לך אם תורה על ניהול מו"מ עם בעלי הקרקע ברחוב יפת 42, (למיטב ידיעתי הקרקע שייכת למינהל מקרקעי ישראל) וזאת על מנת שהקרקע תיועד לטובת הציבור.

 

הנני מציע לקדם אפשרות להפוך את הבניין הקיים לפרויקט דגל של דיור בר השגה ביפו, להביא לשיפוץ וחיזוק המבנה ולהתאמתו למגורים, או לחלופין, במידה שהיקף השיפוץ הנדרש גבוה, אזי לעודד פרויקט פינוי בינוי ובכל מקרה לייעד את הקרקע לבנייה של עשרות יחידות דיור בר השגה לציבור היפואי.

 

למותר לציין כי לאור העובדה שהמבנה הינו בבעלות המינהל, אשר הינו גוף ציבורי שעשייתו איננה אמורה להתבצע רק מנקודת המבט הכלכלית, אלא גם למען טובת החברה והסביבה – ראוי  שהצעה זו תקודם בשיתוף עימם.

 

יתרה מכך, כפי שידענו להגיע עם המנהל להסדר כלכלי בעניין נמל יפו למשל, במידת הצורך בטוחני שאם תנחה את הגורמים המקצועיים בעירייה, הם ידעו לקדם עם המנהל הסכמה ליעוד הפרויקט לדיור בר השגה .

 

אוסיף ואומר כי המבנה ברחוב יפת ממוקם בלב ליבה של האוכלוסייה הערבית של יפו. 
מיקומו יוכל לאפשר הקצאת דיור גם לציבור הערבי היפואי שאין חולק על הצורך שלנו לספק לו מענה של דיור אפשרי בתחומי יפו לאור שאין לנו ערביי יפו אפשרות להגר לשכונות אחרות בתל אביב בהעדר מענה חינוכי וקהילתי לאוכלוסייה הערבית,אלא בתחום העיר יפו.

 

אין לי ספק מהיכרותי את מחויבותך בעניין לדאוג ליפו ובכלל זה גם לאוכלוסיה הערבית שתראה ברעיון – ראוי לקידום וככזה שיכול לחולל פריצת דרך ביצירת תוצרים ראויים בזמן קצר יחסית למתן מענה לצורכי האוכלוסייה .

 

כידוע לך לאחרונה אושרו ביפו הקמתם של מספר בתי מלונות בוטיק למטרת מלונאות ולא אושרה אף אופציה מעשית כלשהי  שמקדמת פתרונות דיור לאוכלוסיה המקומית.

 

תל אביב- יפו הינה סמל לקיום משותף ודווקא בימים אלה ראוי שנפעל יחד לחיזוק הסמל הזה.אני בטוח שאימוץ הרעיון המוצע בפנייתי זו ויצירת פתרון ראשוני מעשי למצוקת הדיור ביפו יוסיפו רבות לחיזוק הסמל והקיום המשותף שיש לנו בעיר תל אביב יפו.

 

בכבוד רב,

משהראוי אחמד

יו"ר הועדה לדיור

בר השגה לערביי יפו