לפני חמש שנים, כשנולדה לי בתי יחידתי, הייתי - איך לומר זאת בלי להגזים - בפאניקה מוחלטת.

עם סבתא אחת שטענה שעבר כבר המון זמן מאז שהייתה אימא לתינוק, שנייה שגרה כבר מספר שנים בבית העלמין ובן זוג על הנייר בלבד, נותרתי די לבד מול משימת ההורות המאתגרת.

 

מסביבי רחשו אמהות שאנטי מעצבנות שהניקו במיומנות שבה אני מזמינה מנות אצל רושפלד, וקרקרו בלי הפסקה על איך קל להם וכמה הן כבר רוצות עוד אחד.

ואילו אני, אני רק חלמתי על חיי נטולי הטיטולים של פעם.

ואז, דקה לפני שנכנעתי לפרוזאק, הגיעה משלחת הצלה.

 

בשכונת נווה גולן, מעל לטיפת חלב השכונתית, גיליתי אואזיס להורים וילדים בגילאי 0-4 ושמו מרכז הורים לילדים.

בחלל מסביר פנים וידידותי לאמהות וילדים, מקדם את פני הבאים צוות מקצועי וחייכני שמהווה אוזן קשבת להורים טריים יותר או פחות, מיפו והסביבה.

על המדפים צעצועים לגילאים ושלבי התפתחות שונים. ספרים ומוזיקת ילדים שמתנגנת ברקע משלימים את התפאורה. 

על הפופים מסביב לחדר שרועים הורים נינוחים, בזמן שהילדים מציירים, בונים או סתם מנסים לתלוש לבובה זהבה את הרגל.

 

המרכז שהוקם בשנת 2003, מהווה בית עבור הורים וילדים בגיל הרך, דלתו תמיד פתוחה והאווירה בו מקבלת ולא שיפוטית -  כזו המאפשרת תמיכה בהורה ובילד.

המרכז מציע להורים ולילדים מגוון פעילויות משותפות וייעוץ וידע להורים, במטרה לחזק את הקשר בין ההורה לילד, כאשר המשחק במשחקיה הוא הכלי המרכזי.

 

המרכז מציע שירותים שוטפים, ביניהם הרצאות, קבוצות הורים וקבוצות משולבות הורים-ילדים.

הנושאים הנידונים קשורים בגיל הרך, בגידול ילדים ובתחומי העשרה כמו מוזיקה, מוטוריקה עדינה וגסה ותיאטרון.

בנוסף, נערכות פעילויות סביב כל חג הקשור לאחת הדתות המאפיינות את קהילת יפו (פורים, פסחא, פסח, יום הולדתו של מוחמד) ואחת לחודשיים מתקיימת הצגה להורים וילדים.

 

ברביעי אחה"צ מתקיימת במקום שעת סיפור.

אני פוגשת במרכז את מיה - אימא של מוריה בת הארבע, שמספרת שהגיעה למרכז בעקבות גיסתה, אימא של טוהר, גם היא בת ארבע.

שתי הגיסות מבקרות די טריות במקום, אבל מרעיפות עליו שבחים: "האווירה נעימה והפעילות מגוונת ואיכותית", הן מספרות.

הן בהחלט מתכוונות  להמשיך ולבקר ומייחלות לפעילויות דומות במקום גם לבנותיהן הבוגרות יותר. (בשקט, בשקט מספרת לי טל, אחראית המשמרת, שיש תוכניות כאלו לעתיד הקרוב).

גם מוריה הקטנה, שהקשיבה לסיפור על זוהר וגומות החן, מציירת כרגע ציור שמהווה המשך פעילות לסיפור, ועושה רושם שהיא נהנית.

 

מרחק השתרעות מהן אני מבחינה בדיקלה (עם י'!) ואיתי, הורים לעומר בן השנה ושלושה חודשים,

זוג הורים שהגיעו יחד היום, אבל בדרך כלל איתי האב מגיע לבדו. "היום במקרה הצטרפתי", מתוודה בחיוך דיקלה, ואני מקפידה להתפעל כיאות.

"כשבאנו לטיפת חלב עם עומר".

"נחמד מאוד! מקסים, חברותי, מזמין, מעשיר בחוויות שבבית הוא לא יכול לחוות" ,הם אומרים לי בהתלהבות.

"עומר לא הולך עדיין לגן, כך שפה יש לו חברת ילדים החשובה להתפתחות שלו", ממשיך לספר איתי, האב שחובש כיפה סרוגה. "בנוסף, אנחנו נעזרים מאוד בצוות בנושאי התפתחות שונים, כמו איזה צעצועים מתאימים לעומר בשלבי הגדילה השונים".

"אני מגיע איתו פעם או פעמיים בשבוע אחה"צ. לפעילויות מבוגרים אנחנו לא מגיעים כי זה בבוקר - ושנינו עובדים", הוא אומר ופונה לשחק עם עומר, שמתעניין בקוביות לגו צבעוניות.

 

טל, מנהלת המשמרת, מספרת בגאווה שבשנה שעברה (הנתונים על השנה הנוכחית עדיין לא עובדו) ביקרו במקום באופן קבוע, למעלה מארבע מאות משפחות.

בנוסף זכה המרכז לארבעת אלפים שלוש מאות (4,300) ביקורי ילדים מתוכם תשע מאות 
(900) יהודים ומאה (100) ערבים.

 

השנה הצפי הוא למספרים גבוהים אפילו יותר- הרבה הודות לפרסום בפורטל יפו, שמשתף פעולה עם המרכז ומפרסם בהדגשה ובאופן קבוע את הפעילויות השונות המתרחשות במרכז בלוח האירועים היומי שלו.

נעים לראות כי בשונה מביקוריי במקום לפני חמש שנים, האוכלוסייה כיום מגוונת והטרוגנית יותר: ערבים, יהודים, דתיים (רבים מהגרעין התורני ביפו), רוסים, אתיופים, מיעוטי יכולת ובעלי הכנסה גבוהה - מכל וכול -  כולם מתקבלים בברכה ובחום.

חשוב לציין כי הביקור במשחקיה, שעות הסיפור וההצגות הם חינם וללא עלות.

פעילויות אחרות, כמו סדנאות וחוגים, הן בעלות מינימאלית ביותר, כדי לאפשר גם למיעוטי יכולת להשתתף.

 

לסיום כמה מילים אישיות שלי:

אין מילים בפי להודות, לשבח, לתאר ולקלס את גודל העזרה החוויה וההנאה, להן זכינו ניצן בתי ואני, מהמרכז להורים וילדים.

הגעתי אליהם אימא מבולבלת, מותשת ונרגנת, וזכיתי בכל פעם לחיזוקים, הדרכות ועצות נפלאות ומעשיות בכל תחום: בחינוך, בהתפתחות מוטורית, בבחירת גן ילדים, בגמילה מחיתולים ועוד ועוד.

 

תודה ללימור הנפלאה, לשתי המיכל, לשרה המקסימה, לטל, לאלונה, לקטיה ולכל השאר שלא הזכרתי, כי שכחתי את השמות- אבל לא את תרומתם הברוכה.

הלוואי והייתן יכולות ללוות אותי ואת ניצן עד גיל שמונה עשרה!

 

לפרטים מלאים על מרכז הורים וילדים – לחצו כאן