ביום שלישי השבוע חישבתי את הזמן.
ישבתי על הטריבונה בחולון במשחק מול עמישב, ישבני קדח מחום הבטון הלוהט, והעין בחנה כל העת על השעון.
בבלומפילד הסמוך אמורה היתה הפועל ת"א לעלות לליגת האלופות והייתי צריך להגיע לשם.
בבלומפילד עלינו ליגה, בבלומפילד הפועל עלתה לאלופות.
בבלומפילד הרצל קביליו ז"ל הסתובב עם שני אגרופיו מונפים מול שער 11, במשחק הענק ההוא של מכבי יפו ב-1977, ובבלומפילד ביום שלישי עשה זאת וינסנט אניימה.
בבלומפילד אנחנו נשחק כשנהיה בליגת העל, ואני מאוד מקווה בשביל הפועל שהיא תארח בו עוד חודשיים את ברצלונה. |
לפעמים, המרחק הקטן הזה, עניין של שלושה מחלפים על כביש 20, הוא מרחק ענק ולפעמים הוא בסך הכל מחלף.
בבלומפילד הרצל קביליו ז"ל הסתובב עם שני אגרופיו מונפים מול שער 11, במשחק הענק ההוא של מכבי יפו ב-1977, ובבלומפילד ביום שלישי עשה זאת וינסנט אניימה.
בבלומפילד אנחנו נשחק כשנהיה בליגת העל, ואני מאוד מקווה בשביל הפועל שהיא תארח בו עוד חודשיים את ברצלונה.
אין כמו לראות מועדון מהעיר שלך מגיע לטופ של הכדורגל האירופי ולסמן את הרף הזה ביומן שלך.
בהתחלה קמנו כדי לקום, להחזיר לנו את ימי שישי.
אחר-כך כבר רצינו לעלות ליגה ולצמצם את הפער שיצרה ההתאחדות בינינו לבין מקומנו הטבעי.
עכשיו, אנחנו רוצים להגיע לשם, כדי שלא נראה במשחקים האלה אוהדי מכבי יפו לובשים אדום או צהוב, כדי שנוכל לראות אותם במשחקים האלה לובשים לבן.
אנחנו מתקרבים ואם לא נתעכב עם הסיגריה בתחנה, נפספס את הרכבת. היא דוהרת.
ביום שלישי, שלוש שעות לפני בלומפילד תפרנו את עמישב 2-6.
אסור להתרגש מתוצאות במשחקי אימון, כמו שלא התרגשנו בערך שנתיים מתוצאות נוראיות במשחקי אימון.
לדעתי לא כבשו שישה שערים בכל משחקי האימון ששיחקנו אי פעם גם יחד.
אנחנו ומשחקי אימון זה מתכון לאסון.
השבוע, בלי להקת העו"ד, בלי כיסוי תקשורתי אפילו דליל, סתם במשחק של בריזה קלושה ולחה מהים, דפקנו שישיה.
והיי, היו שם גם גולים מלבבים.
כתבתי לא אחת שמכבי קביליו יפו מסתירה ביום בהיר את מכבי יפו המיתולוגית.
ביום שלישי ראיתי ניצוצות של מסך שמסתיר אפילו את הקבוצה שהגיעה לקרית שמונה וחזרה משם עם כרטיס לשמינית הגמר. |
יכול להיות שעם כל ההוצאות של הפועל ירושלים בקיץ הזה וההכנות של השקמה לליגה הלאומית, וההתחמשות של נתיבות ואילת מעבר לצומת עד הלום, ואולי אפילו צניעותה המפחידה של צפרירים – יכול להיות שבסוף אנחנו נחגוג עליה לליגה הלאומית, ונרוץ לבקרה, ונפקיד ערבויות, ונוציא רוח מהרו"ח אורליצקי שיגיד: "הופתעתי מהסדר של מכבי יפו"?
כי זה צריך לקרות.
לא חובה, אבל צריך.
יש לנו סגל עמוק וצעיר, יש לנו כושר גופני עילאי, יש לנו צוות מקצועי שהצליח בפרק זמן קצר ליצור כדורגל מהיר שמגיע מהאגפים, שמשחק בנגיעה, שמראה מחוייבות.
כתבתי לא אחת שמכבי קביליו יפו מסתירה ביום בהיר את מכבי יפו המיתולוגית.
ביום שלישי ראיתי ניצוצות של מסך שמסתיר אפילו את הקבוצה שהגיעה לקרית שמונה וחזרה משם עם כרטיס לשמינית הגמר.
שם אגב, הפסדנו להפועל ת"א, קבוצה של צ'מפיונס ליג. באצטדיון הסופרלנד, שני מחלפים מהקוממיות, חמישה מוולפסון.
הכותב הוא אחד מ-457 בעליה של מכבי קביליו יפו נכון להשבוע.
מתוך הטור 'דוחה שבת', המפורסם קבוע ב'זמן ת"א' מרשת מקומוני מעריב.
|