"איתם רכב מזרקי
הדוקטור הכסוף,
לאורך הירקון הרוח
שר בקני הסוף."
יורם טהרלב הגזים. הדוקטור שלנו לא כסוף. אם כבר, אני כסוף.
הוא לא, הוא נו, דוקטור נו. בתחילת המיזם הוא התרוצץ מבית לבית, דובב בולגרים קשישים בשנתם, ועמוס בהמחאות זכות, רץ ושתי עיניו הוזות, כדי להצטרף להד המתגלגל של מכבי קביליו יפו. כמה אהבנו אותו אז.
עשינו קבוצת כדורגל. ומתברר שעשינו אותה לא רעה בכלל, בוודאי ביחס לקבוצות אחרות במקומות האלה. אתה מסתכל מה קורה בקבוצות בכירות בליגת העל, ואתה יודע – חד-משמעית – שאצלך זה טוב יותר, הרבה יותר |
"אמר להם מזרקי
אחרי שעה קצרה:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא.
אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך".
השבוע הודיע לנו נרגשות אחד החברים, כי דוקטור נו כבר נו. הוא החליט להחרים את המשחקים.
אחרי שנתיים נרגנות בהן חבט בכל מה שזז, כיוון שהמיזם הלך יותר מדי, רחוק מדי, רחב מדי, בזבזני מדי, ספורטיבי מדי, השד-יודע-מה-מדי לדבריו – הוא לא יבוא יותר.
שנה שעברה הוא לא רכש מנוי והמלך מגינתון ניקב עליו. השנה אפילו לא זה. הוא יישב בבית קפה ויעשה מואבט, יעני מפגש. והם יצטרפו.
מכבי קביליו יפו הייתה צריכה להיות מואבט, לא קבוצת כדורגל, וזה נמאס לו. מבחינתו, מכבי קביליו יפו זו פעילות קהילתית, הכדורגל הוא רק סיבה, אפילו תוצאה, הוא לא מטרה.
זכותו של כל אדם לבחור את בחירתו. דוקטור נו-נו-נו, בחולם ובשורוק, הוא אדם עם אג'נדה, לכאורה. העניין הוא שהקהילה הזו יודעת מה היא רוצה מהמיזם הזה. אפילו אנחנו, מוליכיה בשנתיים הקודמות ומוליכיה היום, שחושבים כי כדאי להאט ולהתבסס, צריכים לעמוד מול הקהל הגדול שדורש "עוד, עוד ועוד" |
"קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו,
והרעים שלושתם פנו
לשוב לעיר איתו".
זכותו של כל אדם לבחור את בחירתו. דוקטור נו-נו-נו, בחולם ובשורוק, הוא אדם עם אג'נדה, לכאורה.
העניין הוא שהקהילה הזו יודעת מה היא רוצה מהמיזם הזה. אפילו אנחנו, מוליכיה בשנתיים הקודמות ומוליכיה היום, שחושבים כי כדאי להאט ולהתבסס, צריכים לעמוד מול הקהל הגדול שדורש "עוד, עוד ועוד".
הם רוצים עוד אבוקסיסים, הם רוצים עוד קריות שמונה, הם רוצים עוד ניצחונות ואפס הפסדים וכדורגל תוסס, ומהיר, וסגל צעיר, ומחלקת נוער. איך אמר האדמו"ר קאליש: "מרוב שרצינו, עשינו מפלצת".
עשינו קבוצת כדורגל. ומתברר שעשינו אותה לא רעה בכלל, בוודאי ביחס לקבוצות אחרות במקומות האלה.
אתה מסתכל מה קורה בקבוצות בכירות בליגת העל, ואתה יודע – חד-משמעית – שאצלך זה טוב יותר, הרבה יותר. אז משלמים לשחקנים וגובים כסף מילדים (לא בסדר – אבל זו החלטת רוב), ולא מחלקים הזמנות לאוהדים אלא לשחקנים, ולא מסיעים אוהדים שלא יכולים. כי זו קבוצת כדורגל, לא מפעל קהילתי.
כשבאו ההמונים ורצו את מכבי יפו חזרה, הם רצו את ימי שישי שלהם, הם לא רצו משהו באמת בתמורה. אנחנו פה כדי להיות ביציע בימי שישי, כמו כל אוהדי הכדורגל בישראל, קבוצת אוהדים או נו, העיקר שננצח, רצוי כבר היום, את נחלת יהודה בגביע. כי אין לנו דרך אחרת, אין לנו קבוצה אחרת. ולא תהיה.
כשבאו ההמונים ורצו את מכבי יפו חזרה, הם רצו את ימי שישי שלהם, הם לא רצו משהו באמת בתמורה. אנחנו פה כדי להיות ביציע בימי שישי, כמו כל אוהדי הכדורגל בישראל, קבוצת אוהדים או נו, העיקר שננצח, רצוי כבר היום, את נחלת יהודה בגביע |
"אמר אז יואל סלומון
ושתי עיניו הוזות:
'אני נשאר הלילה פה
על הגבעה הזאת'.
והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור".
הכותב הוא אחד מ-460 בעליה של מכבי קביליו יפו נכון להשבוע.
מתוך הטור "דוחה שבת", המפורסם קבוע ב"זמן ת"א" מרשת מקומוני מעריב.