|
מפה לשם, בין סוכות לשמחת זקנתי, התחילה לנו העונה. מדהים לראות איך קבוצות האוהדים שנמצאות איתנו עונה רביעית כבר, מתחילות בערך מאותה נקודה שהן הפסיקו.
הפועל (אוסישקין) ת"א דורסת גם בליגה הלאומית, הפועל (קטמון) ירושלים מגיעה ליישובים נידחים ומנצחת בקושי, אבל מנצחת, ומכבי (קביליו) יפו ממשיכה את פסטיבל הבלקן.
| לירושלים יש סגל הרבה יותר נוצץ משלנו. יש אצלנו שחקנים שצריכים להצמיד להם תג זיהוי כדי שהקהל החשדן שלנו יידע על מי מדובר. מצד שני, לירושלים עדיין אין קבוצה. כשיהיה לה, היא תהיה מפחידה. כל מה שאנחנו רוצים זה שכשיהיה לה, נהיה רחוקים מספיק ממנה |
מדהים לראות בכל פעם מחדש איך נגמר משחק ואל הקהל מגיעים שחקנים בלבן, הפעם צעירים, ושרים לו "אנחנו אוהבים אתכם", נותנים ידיים וצועקים "אולה", הולכים לטוקבקים ורואים איך הקנאים כותבים ש"יפו זה בלוף. הבלון יתפוצץ. אין שם כלום".
ביום שני מגיעה לפה הפועל ס.א.ד.ר, שבהתאחדות עדיין ממשיכים לכנות בשם הפועל ירושלים. הקהל הלך, אבל המועדון עם המסורת הגדולה נשאר. ועל המסורת הזאת הוסיף העונה יוסי סאסי תקציב ענק, החזיר הביתה את הבנים האובדים, הביא את רפי כהן למפגש מחודש עם אילת אי שם במחזורים הבאים, חיבר אותם ללופא קשישא, ובטוח (שמעתי את מפיו ביום שישי ברמת השרון) ש"עולים מחזור 10-12".
איך תעלו, יוסי, תיאורטית זה בלתי אפשרי.
"כולם יתייאשו וישחררו שחקנים".
אחרי הכול, כשאתה מציב תקציב עתק, משלם 13 אלף שקל לחודש לשחקן כזה או אחר, משחק בטדי וקורא את המקומונים של בית"ר, לא פלא שאתה רואה את עופר פביאן רושם במחברת ושואל אותו: "מה אתה עושה פה?" |
מה אני אגיד? רון קופמן היה אומר על זה ש"כדור קטן עושה כיף גדול" והיה בטח מתכוון לסאסי.
לי, גם בלי כדור קטן (אבל שלושה כל שבוע ברשת) יש כיף גדול. אנשים כמו יוסי סאסי חסרו לנו בשנתיים הראשונות של המיזם.
פה ושם נכנסו כל מיני דמי סאסים כמו מאיר סאלם, השמנמן מאזור, שחשב שמכבי יפו זאת תופעה חולפת, אבל אף אחד לא באמת יכול להגיע לקרסוליו של סאסי הגדול.
אחרי הכול, כשאתה מציב תקציב עתק, משלם 13 אלף שקל לחודש לשחקן כזה או אחר, משחק בטדי וקורא את המקומונים של בית"ר, לא פלא שאתה רואה את עופר פביאן רושם במחברת ושואל אותו: "מה אתה עושה פה?"
אוריגמי, זה מה שהוא עושה. מה עושה מאמן במשחק של יריבתו הבאה? רגע סאסי, לא ידעת שפביאן מאמן את יפו, או שלא ידעת שיפו בליגה?
| מדהים לראות בכל פעם מחדש איך נגמר משחק ואל הקהל מגיעים שחקנים בלבן, הפעם צעירים, ושרים לו "אנחנו אוהבים אתכם", נותנים ידיים וצועקים "אולה", הולכים לטוקבקים ורואים איך הקנאים כותבים ש"יפו זה בלוף. הבלון יתפוצץ. אין שם כלום" |
הפועל ירושלים היא היריבה הראשונה של מכבי קביליו יפו, חוץ מהפועל ת"א בגביע, שאין מה לעשות דאווין עליה.
היא שיחקה בליגה הראשונה כמעט כמונו, היא העמידה שחקנים גדולים (אחת, שתיים, שלוש, אלי בן-רימוז) כמעט כמונו, היה לה פעם קהל אדיר, עד שהיא התפצלה, וזאת הפעם הראשונה שלה בליגה א' מאז 53 שנה. אפילו אנחנו היינו בליגה א' פעמיים מאז.
לירושלים יש סגל הרבה יותר נוצץ משלנו. יש אצלנו שחקנים שצריכים להצמיד להם תג זיהוי כדי שהקהל החשדן שלנו יידע על מי מדובר. מצד שני, לירושלים עדיין אין קבוצה. כשיהיה לה, היא תהיה מפחידה. כל מה שאנחנו רוצים זה שכשיהיה לה, נהיה רחוקים מספיק ממנה.
קבוצות כמו הפועל ירושלים מתנהגות לפעמים כמו שקבוצות כמו מכבי יפו מתנהגות לפעמים בליגות נמוכות: לחוצות, נדרשות, עצבניות. לא כולן יודעות לצאת מזה כמו שיצאה מכבי יפו. מאחר שאין ברירה, ורק קבוצה אחת עולה לליגה הלאומית, אנחנו צריכים לקוות שלהם אין את זה.
יום שני, ליגה לאומית בחולון. רק כתוב על זה שזו ליגה א'.
הכותב הוא אחד מ-463 בעליה של מכבי קביליו יפו נכון להיום.
|
מאת: רון עמיקם
