השבוע חגגנו בכנס אוהדים מודאגים את ציון השנתיים להפסד הליגה האחרון והראשון שלנו,. 28 בנובמבר 2008, המגרש הישן בנווה גולן, גזור ושמור.
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.
איציק לוי, כבר עונה שניה מנכ"ל בליגת העל, כבש שער נגיחה, אבל היריבה בני שפי יהוד התעשתה ובשני מהלכים מבריקים של גבי בורשטיין, השוער שלנו, היא הצליחה לציין אירוע היסטורי בתולדות האגודה הצעירה.
במבצע חשאי הצלחנו להביא קיץ לאחר מכן את שני כובשי השערים, שי אזואלוס ואמיר תשובה, ועוד שני מלווים במחיר מבצע כולל של 1000 שקל הוצאות דלק.
כולם נטשו לפי קצב השערים במשחק, וכך נותרנו שנה וחצי מבלי שבני שפי יהוד, אותה חבורה חיננית של שחקנים עזי מצח, תופיע בחלומותינו השחורים.
עידן טוטח, אחד מעמודי התווך של אגודתינו, ובעל זכות, עבר לידם ואמר להם, באלה המילים: "תחגגו, לא תחגגו הרבה זמן".
ככה אנחנו אוהבים אותם את בעלי הזכות שלנו – ישירים, בוטים, אמיצים |
אני זוכר היטב את החגיגה שאחרי המשחק. אלפי אוהדי יהוד צבאו על הגדרות, חלקם לבשו את מדי המשחק וחגגו במגרש.
עידן טוטח, אחד מעמודי התווך של אגודתינו, ובעל זכות, עבר לידם ואמר להם, באלה המילים: "תחגגו, לא תחגגו הרבה זמן".
ככה אנחנו אוהבים אותם את בעלי הזכות שלנו – ישירים, בוטים, אמיצים.
בני שפי הצליחו מאז להפסיד שבעה משחקי ליגה והם מדורגים במקום השלישי המכובד בליגה ג' מחוז מרכז, ובאף הפסד הם לא הצליחו לשחזר את טעמו של ההפסד הבודד שלנו.
תודו, רק בגלל זה אנחנו מועדון גדול.
שנתיים זו כברת דרך.
זה גם יוצא סמוך לגשם האחרון שירד פה.
אני זוכר שאחרי ההפסד כתבתי בטור הזה ממש כי מאחר ו-8 שנים לא טעמנו טעמו של הפסד, הוא לא מוכר לנו.
הנה, עברו עוד שנתיים ועם הפסד ליגה בודד מאז אביב 1999, אנחנו מנסים להבין בסדרת תוצאות תיקו, האם זה טעמו של הפסד? האם כך נראית לשון חרבה? היתכן שמאז תחילת המיזם היו לנו פי ארבעה מאמנים מהפסדים?
חברים אומרים לי לא לכתוב כי זה מביא נאחס. נהפוך הוא, אם נכתוב, יש מצב שאולי קבוצות יפסיקו להישכב על הדשא ולגרור את הקהל הנהדר שלנו לסמטאות לא להם, ואולי סוף סוף תנסנה לנצח אותנו.
מה, אתן לא רוצות להיות הראשונות? |
אנחנו בבולמוס של חגיגות. שנתיים לשפי, תיכף שלוש שנים לרוסו-בר, העיתונות צריכה לציין את זה.
61 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד זה שיא ישראלי, בטוח, אין מה לבדוק ברשומות. והאמת היא שיהיה לנו משחק גביע השבוע, כך שזה כבר שנתיים ושבוע וחצי.
צריך להודיע על זה בריש גלי.
חברים אומרים לי לא לכתוב כי זה מביא נאחס. נהפוך הוא, אם נכתוב, יש מצב שאולי קבוצות יפסיקו להישכב על הדשא ולגרור את הקהל הנהדר שלנו לסמטאות לא להם, ואולי סוף סוף תנסנה לנצח אותנו.
מה, אתן לא רוצות להיות הראשונות?
צאו מה-16, תתחילו לתקוף. אנחנו לא רואים את החלוצים שלנו מרוב שהבלמים שלכם מסתירים אותם 90 דקות.
היידה, תנו לנו שואו-טיים. אם נחכה לשחקנים שלנו לשואו-טיים, יש מצב שנמות עוד לפני שנפסיד.
האמת היא שחשוב מאד שנציין את את יום השנה להפסד הליגה הבודד שלנו, כי אנחנו מציינים כבר חודש לניצחון הליגה האחרון שלנו, שבוע אחרי שבוע, כנס אחרי כנס.
אולי אם ניזכר איך הפסדנו, ניזכר גם איך לנצח.
שבת שלום!
הכותב הוא אחד מ-469 בעליה של מכבי קביליו יפו נכון להיום
פורסם במדור "דוחה שבת" בזמן תל אביב-מעריב
|