לפני שבועיים, במבדקי העלייה שלהם לליגה הלאומית, נכשלו מחצית משופטי ליגה א' במבדק הכושר הגופני וחלקם במבדקי האנגלית. כולם הושעו עד לשינוי התוצאות, מה שהותיר את הליגה עם שופטים לא ראויים וחסרי ניסיון, שמלווים בקוונים בכירים סטייל נדב אדלר הבלתי מרפה שמגיע לכל משחק של מכבי יפו, והקוון ישראל שימונוב שרק לפני ארבעה ימים קיוון משחק של קבוצת צ'מפיונס ליג בקריית אתא.

עד למשחק עצמו נמנע אלמוג נמשיץ, שופט ליגה ב' בעונה שעברה, יליד אוגוסט 1987 (צעיר מרוב השחקנים על המגרש), להודות כי ישפוט במשחק בטדי, מחשש ללחץ כבד עליו. השופט הצעיר לא עמד בלחץ, עלה למשחק העונה של ליגה א' דרום, עם פסיקות לא בוגרות, בוודאי שלא אמיצות. טעויות מביכות של חוסר סמכות ושיקול דעת מוטעה יכולים לפרק מועדון בהתהוות. אסף קינן עשה זאת לפני מספר שנים, גם נמשיץ עשה זאת במשחק הזה. חודש השעיה, כפי שכנראה ייפול בחלקו, והחלטה שאין יותר קוונים מליגות גבוהות במשחקי ליגה א', לא יעזרו למכבי יפו.

הטעות הראשונה שלו הייתה כשהורה ליקי וייצמן לקום בטענה מוצדקת שהוא עושה הצגה, וקיבל את חוות דעתו של עוזר השופט שימונוב שנמצא במרחק של 40 מטר מהאירוע (לא פעם ראשונה שקוון בכיר פשוט "משגע" את השופט החששניק).

בפעם השנייה הוא הורה על ביצוע בעיטת העונשין שלוש פעמים, כאשר בפעם השנייה, כתוצאה מביצוע טרם אישור של אופיר עזו לבעיטת העונשין, הוא הורה על ביצוע בעיטה שלישית בניגוד מוחלט לחוקה. גם הרחקתו של גיא שוסט שהחליק ופגע בטעות בשחקן יריב, הייתה שגויה. זו פעם שלישית שנמשיץ שופט העונה את הפועל ירושלים בטדי וזו הפעם השלישית שהוא משאיר את האורחת עם עשרה שחקנים כתוצאה משליפת צהוב שני.

בשורה התחתונה, שלוש החלטות גורליות שקבעו את תוצאת המשחק ואולי גם את זהות העולה לליגה מקצוענית, כתוצאה משיקול דעת לקוי של שופט מתלמד, צעיר וקל דעת, ובעיקר כזה שאינו עומד בלחצים. למי שלא יודע, חדר ההלבשה בטדי מצוי בצמוד לחדר ההלבשה של המארחים (בעבר, זה היה בדיוק בצד שני, כשחדר ההלבשה של המארחים היה בצד הדרומי). מה אומר לעצמו השופט כשהוא יוצא החוצה ורואה שועל קרבות כמו לופא קדוש בן ה-71 מולו או שוער בינלאומי בן 40 כמו רפי כהן? האם הוא אומר לעצמו "ריספקט"?

אם ניקח את מכלול האירועים במשחק, התוצאה בסיומו הייתה צודקת, אבל כשם שהפועל ירושלים הייתה יכולה להבקיע חמישייה, מכבי יפו הייתה יכולה לנצח, עם שיפוט שהיה נותן לה את אותו ריספקט שקיבלה הפועל ירושלים. לא לחינם אמרו אנשי הפועל ירושלים בסיום ש"מכבי יפו שיחקה יותר טוב ממכבי ב"ש באמצע השבוע". למכבי קביליו יפו שנחלה את הפסד הליגה השלישי שלה בכל הזמנים, בלבד, אין מה להתנחם במחמאה הזו. אין מחמאה בהפסד, גם לא בלחימה או במשחק טוב במחצית הראשונה.

למעלה מ-300 אוהדים, שהביכו גם את הקופאים שלא הכינו מבעוד מועד כרטיסים (ירושלים עדיין מנותקת...), הגיעו לטדי במזג אוויר אירופי ומוקמו ביציע צדדי, שהכיסאות בו לא נוקו זה חודשים (קיקו, ככה אתה מחזיק אצטדיון?), בלי מזנון ועם חדרי שירותים חשוכים.

המאמן עופר ראובן עלה במערך של 2-1-3-4, כאשר סוויב פרייג' שיחק כסקנד סטרייק נייד וחן מלכה מתחת לחלוצים. סולי צמח שיחק כקשר נסוג ימני, ליעד ברקוביץ' כקשר נסוג שמאלי ויניב סבג תפס את האמצע. המטרה הייתה ללחוץ את הקישור האחורי של ס.א.ד.ר ירושלים (ברדיו המקומי קוראים לנו קביליו יפו...), בו לא שיחקו השחקנים הקבועים מוסא סלמן ואלירן אוחנה ולחדור את מרכז ההגנה הכבד של ירושלים.

כבר בדקה השנייה השתחרר חן מלכה לבעיטה ראשונה, ליד הקורה. דקה לאחר מכן, בעט יקי וייצמן (לטעמי, הטוב במגרש) בעיטת פצצה שעברה ליד החיבורים, זאת לאחר איבוד כדור של שוסט.

בדקה ה-14 הזדמנות נהדרת ליפו. מוחי חטארי שחזר להרכב בעקבות עזיבת מתי אברהם, הוריד לפרייג' שמצא את עצמו במאוץ לעברו של רפי כהן. פרייג' העדיף מסירה על בעיטה, וגם היא הייתה מאוחרת ותפסה את מלכה בנבדל. ארבע דקות מאוחר יותר קטע בויטר כדור רוחב מסוכן בזינוק התאבדות.

בדקה ה-20 הגיע אירוע מחלוקת מספר 1. וייצמן צלל ברחבה ליד יניב עמיאל. השופט העולל והאומלל הורה לוייצמן לקום, אבל עוזר השופט שעמד ליד הספסל של יפו, בקצה השני, סימן לפנדל. 7 דקות תמימות נמשכו הוויכוחים שאחריהן בעט רם סטי את הפנדל פנימה, 0-1 לס.א.ד.ר. שופט בכיר היה מפזר את המהומה בשני צהובים תוך חצי דקה.

שתי דקות לאחר מכן הוכשל חטארי ברחבה ללא תגובת השופט. בדקה ה-30 החמיץ אדם מזרחי מקרוב מסירה מצוינת של סטי. חמש דקות לאחר מכן הוריד פרייג' לסבג שירה מ-20 מטר פצצה שעברה סמוך לעמוד ופגעה במוט התומך ברשת.

בדקה ה-39 הוציא סטי כדור טוב לוייצמן שסידר מצב ובעט, אבל בויטר לקח. שתי דקות לסיום הזמן החוקי של המחצית הראשונה, בעט ברקוביץ' כדור שנהדף לעברו של חטארי והוא עם רגל שמאל, מכל הלב, בעט לפינה הגבוהה:1-1.

נמשיץ הוסיף רק 4 דקות למרות 7 דקות הוויכוחים והוסיף רק דקה בסיום המשחק כולו, אבל אלה היו עוד טעויות מינוריות. יפו ירדה למחצית במומנטום אדיר נוסף לפציעתו של סטי במפשעה לקראת סיום המחצית, שגרמה ללופא קדוש לערוך חילוף כפול ולהכניס את ליעד עובד במקום סטי ואת אליאור וקנין במקום אדם מזרחי. למרות המומנטום, דווקא ירושלים חזרה למחצית השנייה טרייה יותר. בדקה ה-52 נפל כדור ליוסי ביטון ברחבה והוא החמיץ. חצי שעה לסיום החליק שוסט ועל הדרך הכשיל את אלירן זראי, מגינה השמאלי של ס.א.ד.ר.

פנדלוביץ' הוציא לשוסט את הצהוב השני ואדום והתיר את יפו בעשרה שחקנים לחצי שעה לחוצה. ראובן הגיב בחילופו של מלכה היוזם בבני שרקט הדפנסיבי כדי לסגור את סיכויי העלייה. ייתכן וכניסה של עידן דוד, בדיוק לתפקיד שהוא מכיר היטב – מתחת לחלוץ – הייתה נותנת את הפתרון.

3 דקות לאחר ההרחקה היה ליפו מזל גדול כשבויטר פספס כדור שהחליק לעברו וגם ליעד עובד פספס אותו תוך כדי שהוא בעמדת נבדל. 6 דקות לאחר מכן, הדף סולי צמח מקו השער כדור של אסף עזו. 12 דקות לסיום הגיע אירוע המחלוקת השלישי. מתפרצת של ירושלים, אגסי ביצע גליץ' והכשיל את וייצמן ברחבה.

נמשיץ הסתפק בצהוב, אבל הפנדל היה ברור. אופיר עזו בעט את הפנדל פעם אחת מתחת לבטנו של בויטר, אבל השופט הורה על בעיטה חוזרת. עוד לפני אישורה בעט שוב עזו מעל המשקוף ובמקום לפסול את הפנדל, הורה נמשיץ בשלישית (או ברביעית אם נוסיף את המחצית הראשונה...) על הנקודה הלבנה ועזו בעט הפעם לפינה הגבוהה, 1-2.

עזו התגרה בצורה מכוערת באוהדי יפו כשרץ לעברם וגלש על בטנו, מה שהזניק למקום את בויטר שחבט בעזו ובנס הדבר נעלם מעיני השופט. בויטר, שבכה בסיום המשחק, התייצב מאחורי אוהדי יפו, דבר שלא נעלם מעינינו. עזו אמנם התנצל מאוחר יותר כשביצע בעיטת קרן, אבל משחקן ברמתו שהיה בסגל נבחרת ישראל של אברהם גרנט, ניתן היה לצפות לבגרות גדולה יותר.
אליאור וקנין בבעיטת מספרת מדהימה וויקי וייצמן בבעיטה חדה שעברה מעל המשקוף היו יכולים להכפיל את התוצאה. יפו לא חזרה למשחק.

יפו נסוגה בעקבות ההפסד השני שלה העונה למקום החמישי, מרחק 4 נקודות בלבד מהפועל כפר שלם, שנמצאת מחוץ לתחום המבחנים ו-6 נקודות מהשקמה רמת חן שתארח את יפו בשבוע הבא ללא שוערה המצוין דורון רוזינקוביץ', שהורחק מול בני טייבה. יפו תצטרך להתעלות עכשיו במשחקיה הקרובים כדי לשוב ולטפס למקום השלישי ולהבטיח את השתתפותה במבחנים ולפחות במשחק בית אחד. הקהל הססגוני – בעיקר למול הגוש המעודד של ס.א.ד.ר שמנה 30 נערים – הוכיח שהוא בליגה גבוהה יותר.