בים של רחוב יפת נשבה רוח חזקה שהציפה אותו בגלים גבוהים, סוערים וחזקים, כאלה שאי אפשר לעמוד בפניהם. העוצמה הזו חילחלה פנימה אל לב המרכז היהודי-ערבי שבו התקיים כנס שעסק בנשים שנאבקות בפער שבין מסורת למודרניזם.

כנס "נשים פורצות דרך" שנערך לפני כשבועיים, הוא יוזמה של מספר גופים ובין היתר של קבוצת נשות עמותת נט"ל.  אל הכנס הגיעו נשים מכל הגילים, המגזרים והדתות במטרה כנה של יצירת דיאלוג, אחווה נשית והקשבה, והמקום קרן מרוב חיוכים, חיבוקים ותחושה שהגענו לפלנטת נשים אוהבת ומאוחדת. 

"הדבר העיקרי שאני מדגישה למשפחה שלי ולחברות בנט"ל זה את הביחד הזה, הכול נבנה ממעשים שכולנו עושות ולא כל אחת בפני עצמה כאינדיבידואל", מספרת אביבה בליוויס. אביבה היא תושבת יפו ותיקה הפעילה בקבוצת נט"ל ובפורום נשים הכלל יפואי, שתי קבוצות המקיימות מפגשים בין נשים מהמגזרים השונים במטרה ליצור דיאלוג וחברות.

"תמיד נתקלתי בנשים שחלמו חלומות גדולים ונתקלו בקשיים בהגשמתם. והנה בכל קבוצות וארגוני הנשים ישנה סביבה תומכת שמאפשרת צמיחה, עידוד למנהיגות ועידוד לביחד", מוסיפה אביבה.

  

מבלי להעליב את הגברים שבינינו, אטען שנשים הם יצור חברותי שמיידית שולח את חישניי התקשורת שלו ומתמזג. בתוך שניות נוצרו מעגלי נשים, נערכו הכרויות, לחיצות יד והיה נדמה כאילו כולנו גדלנו יחד כל חיינו תחת אימא מפנקת. 

אחת הנשים המיוחדות שפגשתי היא עיידה דכה שכל חייה חלמה להיות משוררת ולכתוב ועברה מקלקיליה ליפו. בעקבות קורס של נט"ל שהשתתפו בו נשים ערביות ויהודיות, עולמה של עיידה השתנה לחלוטין והיא גילתה שהנה יש בעולם נשים עם יוזמה, מרץ, אומץ או כדבריה, "הרגשתי שיש מוח שעובד, נשים שחושבות. הגעתי ליפו במטרה להבין את ה"שכל הישר" של העיר הזו ורציתי שיהודים יתוודעו לערבים ולהפך". 

עיידה היא אשת אשכולות אמיתית, גם פעילה חברתית בנט"ל, גם כותבת לעיתונים פלסטינים נחשבים וגם תופרת חליפות נשיות ומיוחדות, כמו למשל הז'אקט המאובזר שהיא לובשת.

 

בין כל לובשות השחור, בלטה במיוחד בסוודר האדום והשמח שלה שמחה אמיגה, פעילה חברתית ביפו שמשתתפת בפורום לנשים יהודיות וערביות. "פורום ערבי יהודי מביא לקרבה, דו קיום  וחברות. גם ככה המצב ביפו מאוד קשה וטעון, אבל בגלל שאני אוהבת את יפו ויושביה חבל לי להספיד אותה לחלוטין". 

חלק מנשות הכנס הגיעו פשוט כדי ליהנות ולצאת סוף-סוף מהבית, להשתחרר מהסירים, מהמשפחה, להתאוורר קצת ולהתעדכן במצב הנשי ובאופציות החדשות שקורות סביב.

 

הכנס פצח בנאומו הקצר של חולדאי שהדגיש בצדק שרפורמה חברתית מתרחשת רק כשיש שינוי אישי של יחידים שמוביל לשינוי חברתי וציטט את צ'רצ'יל בלשון אישה: "אל תפחדי ללכת אחרי הזרם ואל תפחדי לקחת את הזרם אחרייך". לאחר מכן, עלו בנות מקהלת שיראננה ששלהבו את הקהל במגוון שירים ובציטוט הרלוונטי ביותר לכנס שכזה וליפו שבהווה: "שיר מחזק את הלב בימים קשים".

שיאו של הערב היה דיון סביב הפער שבין מסורת למודרניזם בחיי האישה בהנחייתה של ד"ר דיאנה לוצאטו, אנתרופולוגית חברתית ומרצה בנושא מגדר וחברה. בדיון השתתפו גב' מרי קופטי עובדת סוציאלית שייסדה שני בתי ספר תיכון ביפו, גב' ספא יונס מייסדת עמותת ערוס אלבחר, וגב' טובה בירנבאום מורה בישיבה החילונית של בינה.

ד"ר לוצאטו פתחה בסקירה כללית על מעמד האישה משחר ההיסטוריה ועד להיום, וסיכמה בכך שכיום נשים יכולות לחדור כמעט לכל תחום ולהוביל. לאחר מכן, נערכה שיחה בה המשתתפות סיפרו את סיפורן כנשים שפרצו את מעגל המסורת והגשימו עצמן. מרי קופטי סיפרה על התנגדותם של מוסדות החינוך והקשיים שהם הערימו עליה, ספא יונס סיפרה על המאבק בין הערכים הנוקשים של החברה הערבית שבה היא גדלה לבין ערכי החופש והשוויון עליהם היא מטיפה, וטובה בירנבאום דיברה על המהפך הכמעט בלתי אפשרי מנערה חרדית בבני ברק לשחקנית תל אביבית.

לסיום, יש לי פנייה נרגשת לפוליטיקאים של יפו: אולי במקום לצאת ולהילחם באינספור מלחמות, אולי פשוט תפנו את הבמה לקואליציה נשית שתשב ותיצור דיאלוג והקשבה אמיתית?

אולי הגיע הזמן שתפקידו את יפו בידיהן של אלו שמקדישות זמן רב להקשבה, ורצון אמיתי להכיר את מה שאתם מכנים "הפלגים השונים" שביפו, ואולי דווקא הן אלו שיגשימו את הדו קיום וישימו קץ למה שאתם מכנים "הקונפליקט היהודי ערבי"?