מה יותר מתאים בחג הפורים, בו אנו מצווים לשים את רעות היומיום בצד ופשוט לשמוח, לעסוק בצחוק ובהומור היהודי והישראלי? במשכנות רות דניאל החליטו להרים את הכפפה ולקיים הרצאות בנושא. 

פרופסור אביגדור שנאן מהאוניברסיטה העברית בהרצאתו על האמירות המפורסמות של חז"ל, אמר כי אם אנחנו רוצים להכיר את העם היהודי, עלינו לבחון את התרבות הנמוכה שלו ולא זאת הגבוהה, את אותם הסיפורים העוברים מפה לאוזן בקרב האנשים המרכיבים את העם. 

לפיכך, חשבתי לעצמי, האם כדי להכיר את ישראל האמיתית עליי לערוף ניתוח אקדמי של משפטי האח הגדול?

 

לאגדות העם כמה מאפיינים משותפים שחוזרים על עצמם: בכל סיפור מופיע מוטיב על טבעי כמו כוחות קסם או רוח רפאים ולכל סיפור יש סוף ידוע מראש שהוא ברוב מוחלט של המקרים סוף טוב ("והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה"). 

בנוסף, באגדות העם מופיעים מוטיבים כמו משחקי מילים, דיבור ישיר, קיטוב (הנסיכה הטובה מול המכשפה הרעה), מספרי מזל (שלוש ושבע) ועוד.

שנאן הפך במהלך ההרצאה לסטנדאפיסט וסיפר לנו ממיטב סיפורי העם של חז"ל, כמו הסיפור על זוג שעמד להתגרש והבעל הבטיח לאישה שהיא יכולה לקחת את כל מה שהיא רוצה מביתו לבית אביה.  האישה ערכה מסיבה, שיכרה את בעלה והורתה למשרתות שלה להוציא את בעלה מביתם לבית אביה. כאשר התעורר זה בבוקר שלמחרת ושאל את האישה לפשר הדבר, אמרה: "אמרת לי שאוכל לקחת כל מה שאני רוצה מהבית שלנו ואתה הדבר הטוב ביותר שיש לי".

 

הילה לביא מאוניברסיטת תל אביב הרצתה על ההומור השחור בקולנוע של יוצרים יהודים בני זמננו, כמו מל ברוקס, וודי אלן, האחים כהן, וסשה ברון כהן. כל אלו ועוד מעלים נושאים הקשורים ליהדות ולהיסטוריה היהודית בסרטים שלהם תוך שימוש בהומור שחור.

בסרטים של במאים יהודים, ההומור השחור משחק תפקיד בביקורת חברתית אבל גם בפנייה אל הקהל הלא יהודי כאשר הוא גורם לו לנוע בחוסר נוחות בכיסאות אולם הקולנוע.

כך למשל, מל ברוקס יצר את הסרט "המפיקים" העוסק במחזמר על היטלר ועל השואה; וודי אלן עסק בנושא האימא היהודייה שמשפיטה את בנה הכפוף אליה באחד הסרטים שביים במסגרת "סיפורי ניו יורק"; בסרטם של האחים כהן "יהודי טוב" מנסה גיבור הסרט נואשות ליצור קשר עם הרב הבכיר בקהילתו ונתקל בקשיים; ובסרט "בוראט" של סשה ברון כהן, בוראט הגזען מתארח בבית של יהודים אמריקנים ומדמיין שבשעות הלילה הם הופכים למקקים הבאים לרדוף אותו בשנתו.