תופעת הביגמיה (נישואין לשני בני זוג) הולכת ומחריפה בחברה הערבית של יפו, כך לדבריה של היבא יזבק, עובדת סוציאלית ורכזת ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות בחברה הערבית המתנגדת לביגמיה. יזבק טוענת כי גברים רבים בחברה המוסלמית נישאים לשתי נשים וכי הדבר גורם להשפלתן של הנשים ומנציח את יחסי השליטה של הגברים בנשים בחברה הערבית.

 

"גברים לוקחים אישה נוספת מכמה סיבות", מסבירה יזבק. "אם האישה לא מביאה ילדים או שמביאה רק בנות, הפסיקה להיות פעילה מינית, חלתה ואינה יכולה לטפל בבית ובבעל, או אם יש בעיות בזוגיות".

ההשלכות לתופעה לא פחות חמורות. לדברי יזבק, גדלים הילדים בבית כזה למציאות מבולבלת וחוסר ודאות בכל הקשור לקשרים המשפחתיים שהופכים, בין היתר, למתוחים ו"מקרבנים" את כולם.

מעמדה הכלכלי של האישה הראשונה מתערער והיא נאלצת להתחלק כנגד רצונה עם האישה השנייה בניהול הבית ומשאבי המשפחה, ואילו האישה השנייה זוכה לעתים ליחס מזלזל מבני המשפחה הגרעינית. "פתאום לגבר יש שני בתים שהוא מתמרן ביניהם כאוות נפשו, כשהאישה הראשונה מרגישה לעתים נטושה", אומרת יזבק. "גם מבחינת הגבר הביגמיה היא לא פשוטה, כי הוא צריך לעבוד כפול כדי לפרנס שני בתים, להאכיל יותר ילדים ולדאוג שלא ייחסר כלום".

 

חוקי האסלאם מאפשרים לגבר להתחתן עד ארבע נשים בתנאי שהאישה הראשונה מסכימה לכך ובתנאי שהגבר מעניק לנשותיו שוויון כלכלי ורגשי. לפיכך, טוען השייח סלימאן סאטל, ראש התנועה האסלאמית ביפו, הכול תלוי בגבר. "הביגמיה לא פוגעת בילדים ולהפך, הקשר ביניהם חזק מאוד וגם הקשר בין הנשים דווקא טוב וברוב המקרים הן מסתדרות ביניהן. כל תחושת  הקורבן תלויה בגבר, באישיות של האישה, בקשר בין שתי הנשים וביחס שהוא מעניק לנשותיו".

השייח סאטל מוסיף כי על אף ההיתר לשאת ארבע נשים, מדובר במקרים חריגים וכי גם הנישואין לאישה שנייה נעשים רק במידה שיש צורך בכך.

"למשל, נוצר מצב שבו יש בחברה שלנו הרבה בנות רווקות שנשארות בבית וכל הפרנסה שלהן נופלת על האב והאחים. אז כדי לפתור את המצב, מגיע בעל שמוכן לפרנס אותה בכבוד ונותן לה לחיות בכבוד. בנוסף לכך, דבר מאוד חשוב שהביגמיה מאפשרת זה שהיא מונעת מהבחורות והנשים שלנו שלא ילכו לדרכים אסורות ויפלו חלילה לזנות או למצבים רעים שכאלה".

 

"החברה הערבית צריכה לשנות את הדעה שלה כלפי נשים רווקות ולקבל את העובדה שיש נשים שמעדיפות מבחירה אישית שלא להתחתן או מסרבות להתחתן בגיל צעיר ומחפשות אחר אהבה", מסבירה יזבק. "זה שנשים לא נישאות לא מעיד עליהן שהן דפוקות או שחסר להן משהו או שהן פגומות. הגיע הזמן לשנות את התפישה הרווחת הזו".

 

"קודם כל העצמה חינוכית, השכלה ושיהיו תוכניות לשיוויון בין המינים כבר בגילאי בית הספר היסודי. בהמשך, דרוש שינוי במצב התעסוקתי של נשים במגזר הערבי. חובה לחנך את האישה לעצמאות כלכלית ולספק יותר מקומות עבודה ותשתית נוחה לנשים אלו. לא ייתכן שרק 20% מהנשים במגזר מתפרנסות, צריך להבין שהמצב הזה מנציח את הביגמיה מאחר שהנשים מחפשות ומחפשים עבורן גבר מפרנס. רוב ה"נשים השניות" לא עובדות ונמצאות במחסור של משאבים כלכליים ולכן ברור שהן יתפתו לאופציה שמישהו יפרנס אותן".