עבורנו, סטודנטים מאובקים וחרשנים לארכיאולוגיה, היה צור שיזף מותג של ממש. כמו ליוויס רק עם ערך מוסף באמתחתו ובחייו. דמיינו אותו כמו אינדיאנה ג'ונס תוצרת הארץ שיוצא למסעות בעולם, מגלה עולמות, חוקר, מדווח, מצלם ואפילו חודר לאזורי מלחמה מסוכנים ומאתגרים הסגורים בפני ישראלים.

 

צור גם זכה לכתבות, סרטים ואזכורים רבים לאורך השנים בתור עיתונאי, צלם, נוסע, סופר מסעות ופרוזה, ("דרך המשי", "ספר הים") אך לטעמי נראה כי הטייטל המרכזי בחייו נשמט מהרשימה: צור הוא קודם כל יפואי בנשמתו שמכיר מקרוב את פניה הרבים של יפו על יופיים, ססגוניותם ומורכבותם.

 

הוא מכיר היטב את התושבים, המקומות, הסמטאות וגם את המחלוקות והסכנות המבצבצות מבין סדקיה של יפו. כחוקר מסעות הנאמן ליפו אהובתו, הוא נאבק במחזריה הרבים הרוצים נתח משטחה ומאיימים על שלום התושבים, פרנסתם ועל המרקם הפסטורלי של העיר הלבנטינית הזו אותה הרבה לתעד ביצירותיו.

 

עוד בימי נעוריו העליזים מצא צור את עצמו משוטט ברחובותיה של יפו ונחשף לפינותיה הנסתרות. "הכרתי את יפו בגיל 16 כשהייתי חלק מגרעין של הצופים שהתכוון ללכת לנח"ל. חלק גדול מחברי הקבוצה היו יפואים ובילינו יחד בסראייה, באזור של קפה רוז'ט בכיכר השעון".

בגיל 32 הוא חזר ליפו יחד עם אשתו ושלושת בנותיו בחיפוש אחר מקום מגורים נעים ובמחיר שפוי וסמפטי. "בתור זוג צעיר חיפשנו מקום בהישג יד, כשבאותה תקופה (1991) התפרסמו מבצעים לתושבי יפו וכמובן שהיה מדובר בשכונה מאוד מוזנחת ובתים הרוסים שאף אחד לא רצה לגור בהם. התאהבנו בשכונה שנראתה ממש כמו כפר ובבית הישן שליד הים שבסופו של דבר קנינו ושיפצנו".

מעצם מגוריו ביפו, התוודע צור אל תושבי המקום ואל הדמויות המרכזיות שהקימו את יפו ומהוות חלק בלתי נפרד ממנה ותיעד אותם בצילומיו. "הדמויות שאני בוחר לצלם הן של  אנשים שאני מכיר ופוגש ומלוות אותי בחיי היומיום שלי, כמו למשל המכולת של אנטון. אני חייב שיהיה קשר אינטימי עם כולם ובגלל שאני לא יכול לשכב עם כולם, וגם לא ממש רוצה, אז אני משתמש במצלמה שלי שהיא כלי רב עוצמה".

 

אחד הדברים שמעסיקים ביותר את צור במסעותיו הרוחניים והרגליים הוא הקשר שבין אדם וסביבה. מערכת יחסים טעונה וכואבת. "בדרך כלל, כשאני מגיע למקום כלשהו, אני מתחיל להסתובב, לבדוק להכיר את האנשים. ראיתי שיש קשר גדול בין סביבה לחברה - אם דופקים לאנשים את הסביבה, אז למעשה דופקים את האנשים. מכיוון שהסביבה ונושא הטיולים חזקים אצלי, אז היה נראה לי טבעי ללכת ולהילחם על נושאים סביבתיים שפוגעים בתושבי יפו".

 

בשם האמונה הזו הקים צור את עמותת "יפו יפת-ימים" שנאבקה, בין היתר, נגד הרס עג'מי ומדרון הזבל שייבש את הים, שיקום פארק המדרון והחזרת החוף לציבור. 

"הצלחנו לעצור את הפרטת הנמל שהיא הייתה אחת מההצלחות החברתיות-סביבתיות הגדולות שהיו בארץ ונבעה בעיקר ממאבקם העיקש של התושבים. למרות שהעלבנו את חולדאי באופן אישי שנים רבות, מגיע לו קרדיט בעניין הנמל והמדרון שהרי בכל הנוגע לענייני יפו, חולדאי הוא הראשון בהיסטוריה שחיבר את תל אביב ליפו".

 

תוך כדי שיחה על מאבקי עמותת "יפו יפת ימים", מקבל צור טלפון מחבר משכבר הימים בשם משה שי, צלם ידוע וותיק, ומזמין אותו מיידית לעוף לאטליז של אבו חילווה עם פיתות וחומוס. משה מבטיח לבוא ובינתיים צור עובר לדבר על אחד הדברים המטרידים ביפו – גל הפשיעה המתגבר.

"יש כאן תופעה כזו שכל מי שגר ביפו נעשה יפואי ומקבל את זה שהפשע שכאן הוא חלק מהחיים. כל מי שוותיק ביפו יודע בדיוק מי עומד מאחורי הפשעים. אנחנו מכירים את הדמויות ואת מה שקרה שם ויודעים גם שהסיכוי שהמשטרה תגבר עליהם הוא לא ממש גדול, כי בכל מקרה הנשק כבר קבור או בים. כשכבר כן מוצאים את הנשק, אז אי אפשר לשייך אותו לאף אחד כי כבר עבר זמן רב. יש מעגל קסמים כזה של רציחות – תפיסות – שחרור, כשבזמן שיש כאן גל של רציחות, אז המשטרה נכנסת בכל הכוח ועושה מעצרים ואז הכול חולף לו...".

צור וחבריו לעמותה החליטו להילחם בפשע המאיים על חייהם של תושבי יפו. "לפני בערך עשר שנים הייתה תקופה שהיו חוטפים תיקים ברחוב או קופצים לפני מכוניות ליד שערי ניקנור כדי לשדוד. המצב הזה היה מבחינתו בלתי נסבל, אז החלטנו לטפל בזה. פוצצנו ישיבת מועצת עיר, הפגנו מול המשטרה והפרענו לתנועה. עשינו כל מיני פעילויות שבסופו של דבר הניבו סוג של תוצאה שלא הייתה כל כך רעה, עובדה שכמעט ואף פעם לא נרצח כאן אזרח תמים וחף מפשע".

 

לאחר אנחת רווחה כבדה על סיטואציית הפשיעה ביפו, הגיע זמנו של משה הצלם, הפיתות והעוף. צור מסיים את הריאיון בפנייה נרגשת וחשובה אליכם, ציבור היפואים האכפתי, "עמותת "יפו יפת ימים" נמצאת כעת בתרדמת חורף. 

היינו רוצים שיבוא דור צעיר וייקח אותה מאיתנו. די, אנחנו כבר 15 שנה מריצים את העניינים, אנחנו כבר זקנים בשנות החמישים ונשמח שיבואו צעירים ויריצו את העמותה קדימה ויטפלו בבעיות השוטפות והמשמעותיות של יפו. אני מוכן לכנס ישיבה פורמאלית שבה יבחרו יו"ר חדש לעמותה הזו ולהעביר את מורשתנו".