 הקסם האקזוטי עומד לרועץשמעון אדף, סופר משורר ומוזיקאי שהוציא עד כה שלושה ספרי שירה ("המונולוגים של איקרוס", "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", "אביבה לא") וארבעה ספרי פרוזה ("קילומטר ויומיים לפני השקיעה", "הלב הקבור", "פנים צרובי חמה" ו"כפור") חי ביפו כבר ארבע שנים.
אדף, שנולד וגדל בשדרות, הגיע לתל אביב ב-1994 כדי לעזוב אותה שלוש-עשרה שנה אחר כך לטובת כלת הים.
"תל אביב נמאסה עליי", הוא אומר. "הייתה לי תחושה שהיא הולכת והופכת להיות יותר ויותר אחידה. לא הייתה בה תחושה של תנועה. הכול נעשה אחיד, משוכפל. תל אביב הייתה אמורה להיות עיר שיש בה סוגים רבים של אנשים, אבל למעשה, תוך תקופת חניכה מאד קצרה, כולם מסתדרים על פי נורמות". | "כשאני עובר במרכז יפו, אני מרגיש שיש כאן התעלמות מוחלטת מהפוליטי של יפו, מהמתחים החברתיים, כמו מה שקרה בברלין בשכונות של התורכים או בוויליאמסבורג בברוקלין- שכונות עוני שעברו אליהן אמנים והפכו להיות מאוד אופנתיות" |
איך הרגשת עם המעבר ליפו?
"כשעברתי לגור ברחוב שבטי ישראל מאוד שמחתי. הרגשתי שהעיר עצמה פרומה כל הזמן, היא לא גמורה עד הסוף. זו לא רומנטיקה של ביבים או של חורבות, אלא תחושה שאנשים באמת חיים כאן ושכל מה שהם צריכים זה להתמודד עם החיים. ביפו אפשר לראות הרבה סוגים של אנשים- מוסלמים, נוצרים, הבולגרים הוותיקים, יאפים חדשים שהגיעו אליה, יש כאן ריבוד חברתי מאוד מעניין."
אבל גם החיים במרכז יפו הפכו למשהו שאדף הרגיש שאינו יכול לשתף איתו פעולה, והוא החליט לעזוב את המרכז ולהדרים. היום הוא גר ביפו ד', בשכונת שיכונים ממש לפני היציאה למחלף וולפסון. למה? כי גם מרכז יפו הפך לאופנתי ואקזוטי.
"אני לא מוכן לקחת חלק בהלבנת יפו. פתאום הבנתי שאני נמצא בלב של סכסוך שאני לא מוכן לקחת בו חלק. התחילו לבנות בשבטי ישראל בניין שמיועד רק למשפחות יהודיות דתיות. אני לא מוכן לגור ברחוב כזה, לראות איך הולכים ומנשלים את התושבים מהמרחב שלהם.
כשאני עובר במרכז יפו, אני מרגיש שיש כאן התעלמות מוחלטת מהפוליטי של יפו, מהמתחים החברתיים, כמו מה שקרה בברלין בשכונות של התורכים או בוויליאמסבורג בברוקלין- שכונות עוני שעברו אליהן אמנים והפכו להיות מאוד אופנתיות. אפשר לעבור לגור ביפו, להיות צעיר ומגניב ולהתעלם לחלוטין מהפוליטיקה. בהתחלה אלה היו האנשים שבאו לאכול חומוס ביפו, עכשיו אלה האנשים שבאים לגור בה".
 "אני כותב כאן יותר""מגיעה כל האוכלוסייה הצעירה והמבוססת הזאת, אבל יפו עצמה לא משופעת בשירותים ממשלתיים. השירותים והשיפוצים מגיעים ליפו בעקבות תנועת האנשים אליה, אבל איפה הם היו כל הזמן? למה התושבים המקוריים של יפו לא היו זכאים לכל השירותים האלה?
שנה וחצי לפני שעזבתי את מרכז יפו היו המון הפסקות חשמל, יום אחד אחרי הפסקת חשמל של שש שעות, ירדתי לרחוב ושאלתי את האחראי על השיפוצים למה זה קורה. הוא אמר לי שאין תשתיות טובות ושצריכת החשמל עלתה בגלל האוכלוסייה החדשה. זו בעצם דרך יפה להגיד שקודם לאוכלוסייה המקומית לא היו אמצעים להתקין מזגנים, אבל עכשיו לאנשים החדשים יש. ככה נוצרים פערים כלכליים גדולים".
אבל מצד שני זה טוב שההגירה החדשה משפרת את התנאים במקום.
"כן, למשל התחבורה הציבורית שהשתפרה מאוד, אבל עצוב לראות שזה קורה רק כי עברה לשם אוכלוסייה 'כשרה'".
| "תל אביב נמאסה עליי. הייתה לי תחושה שהיא הולכת והופכת להיות יותר ויותר אחידה... תל אביב הייתה אמורה להיות עיר שיש בה סוגים רבים של אנשים, אבל למעשה, תוך תקופת חניכה מאד קצרה, כולם מסתדרים על פי נורמות" |
"שם יש אוכלוסייה מעורבת והבעיה ההיסטורית של יפו לא נוכחת שם. יפו ההיסטורית מסתיימת בנס לגויים ואחר כך לא היה שם כלום. אדמת בור שבשנות החמישים והשישים שיכנו עליה מהגרים. אין שם את הקסם האקזוטי של יפו שעכשיו בעצם עומד לה לרועץ. האקזוטיקה משתלטת על יפו. קשה כבר להסתכל עליה כעל מקום, היא הופכת לשמורה אקזוטית. אנשים מגיעים לשוק הפשפשים והוא צריך להתאים את עצמו למערך הפנטזיות שיש לאנשים על שוק מזרח תיכוני או ים תיכוני. יותר פנטזיה ופחות מקום אמיתי".
איך החיים ביפו השפיעו על היצירה שלך?
"אני לא יודע. עברתי ליפו אחרי שפרסמתי ספר. בדרך כלל, אחרי הוצאת ספר יש תהליכי שחיקה, ובמשך שנה לא יכולתי לכתוב. ואז קרה בחיים שלי אסון והתחיל אצלי פרץ של כתיבה, אבל אני לא יודע אם זה קשור ליפו או למה שקרה. אני כותב כאן יותר, אבל אני באמת לא בטוח אם זו יפו או שלב בחיים שלי".
 לא מוכן להלבין את העיר
אתה מרגיש שיפו נוכחת באיזשהו אופן ביצירה שלך?
"כן. למשל ב'כפור' יפו הופכת להיות אי בעתיד שחיים בו רק העשירים, ובעיניי זה משקף תהליכים שקורים כאן גם היום. יפו הופכת שוב להיות אי".
אחד המקומות האהובים על אדף בעיר הוא ה ספרייה במרכז מנדל. "זאת ספרייה מקסימה שמשרתת בעיקר ילדים שבאים לשם לשיעורי עזר. יש תחושה שיש בספרייה משהו חי. זה מזכיר לי את הספרייה בשדרות, שגם היא הייתה מלאה תמיד בילדים שבאו לעשות שיעורים. אני מרגיש שהספרייה היא בשבילי מובלעת של העבר".
עשר שאלות לשמעון אדף
1.כמה מילים על הבית: דירת שיכון נחמדה .
2.הכי אוהב בשכונה: את השקט, כשיש שקט. זה שקט שאין דומה לו גם לא במרכז יפו. לפעמים בערבים יש דממה מוחלטת.
3.היתרון הגדול בשכונה: שהיא מנותקת. נעשתה כאן חציצה בין מגורים וחיים לבין שאר הדברים שמאפשרים אותם. ההליכה למכולת היא הליכה. שום דבר לא נמצא על הדרך. בעיניי זה יתרון.
4.החיסרון הגדול בשכונה: המרכז המסחרי שהוא מתפורר ומאוד לא מטופח. כשירדו גשמים הוא היה נראה כמו אחרי אסון.
5.אם לא היית גר ביפו, היית גר ב: מושב.
6.המקום האהוב עלייך ביפו: חוף הים. הקטע מהנמל ודרומה. הטיילת שמובילה לבת ים.
7.השינוי הכי מתבקש בעיר: כזה שמשרת גם את האוכלוסייה המקורית אחרת היא לא תוכל לחיות כאן יותר.
8.הרגע הכי מרגש שקרה לך פה? לא משהו שאני יכול לספר.
9.מהו הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה נכנס הביתה? בודק מיילים.
10.בקשה אחת מהשכנים... שיהיו בשקט...
|
מאת: אליענה אלמוג
