רגע. שנייה. לפני שאתם מתחילים לקרוא, תעצרו. תחשבו עוד פעם על אקורד הסיום של משחק הכדורגל הגדול בו צפינו באילת. תיזכרו במוחמד חטארי מעביר מסירה גאונית לעידן דוד. תיזכרו בעידן עושה צחוק מהגנת אילת עמוק בתוספת הזמן, וכמו שחקן מאני טיים גדול קובר את הכדור ברשת. נזכרתם? עכשיו אפשר להתחיל.


מכבי קביליו יפו. כמה עוצמה יש בשם הזה שהוסיף לרזומה שלו קבלה נוספת, אולי היקרה ביותר בארסנל שלו. קיבלנו את אילת בחוץ בפלייאוף וידענו שאנחנו יוצאים לקרב ארוך ומתיש. הברזנו מהעבודה, פתחנו את הכיס ובתוך הלב שם עמוק בפנים גם קיווינו שנצליח לחזור מאילת עם ניצחון קטן, לא כמו זה שהושג שם רק לפני כחודש. משהו צנוע יותר. ניצחון שיבטיח את המקום בשלב הבא. מה שקיבלנו היה הרבה מעבר למצופה. חוויה ששווה הרבה יותר מכל דבר אחר. משהו שניקח איתנו כנראה לכל החיים. משהו שרק מכבי קביליו יפו מסוגלת לייצר ללב שלנו.

שער היתרון של אילת בדקה ה-15 דקר את כולנו כמו סכין בתוך הלב. שוב אנחנו מפגרים באילת לאחר שאנו מציגים כדורגל טוב יותר. שוב אנחנו צריכים לשמוע את המוזיקה המעצבנת היוצאת מהרמקולים כשהקבוצה המקומית כובשת ואולי גרוע מכל, שוב אנחנו צריכים לשמוע את קול הזמבורות הארור ואת מאות האילתים מנסים לעודד, אך לא בדיוק מצליחים.

גבי בורשטיין הוא מאמן עם חושים מיוחדים השמורים כנראה רק לגדולים באמת. הוא הלך עם הלב כשבחר להציב ב-11 נער צעיר בו הוא מאמין מאוד. נתנאל מולכו עלה בהרכב והשאיר את מוחמד חטארי על הספסל. בדקה ה-38 קיבל מולכו כדור גדול מיאיר כהן צדק ובקור רוח מדהים שלח את הכדור לרשת. אוהדי יפו זינקו לעננים, שוב אנחנו מצליחים להשוות במגרש הקשה באילת. שוב יש לנו את הזכות לחגוג מול הקהל המקומי אותו אנחנו לא ממש אוהבים. שוב האופטימיות עולה וגואה בראש, שוב הליגה הלאומית לא נראית רחוקה כל כך.

חמש דקות לפני השער ניגש בר כהן, האיש והחזון, לגדר הצמודה לכר הדשא. הוא קרא למולכו. צעק ולא הרפה עד שהחלוץ הסתכל לעברו. הוא אמר לו "נתנאל היום זה היום שלך. תשחק בלי פחד. תבעט לשער. היום אתה כובש". הילד לא יכול היה לאכזב את בר, הפנים וביצע. ילד טוב.

המחצית הראשונה היא כנראה המחצית הטובה ביותר של יפו העונה. הנעת הכדור הייתה רגועה, סבלנית והכי חשוב מדויקת. 11 הלוחמים מיפו שלטו במשחק וסיפקו לקהל רגעים יפים ונעימים.
המחצית השנייה נפתחה. שחקני יפו אינם חוזרים מחדר ההלבשה. בני אילת דומיננטית יותר ומסוכנת יותר. יפו נלחצת מעט לאחור. שחקניה הופכים מדויקים פחות והעייפות נותנת את אותותיה. הקהל היפואי זועק לחילוף. הוא מריח את שער היתרון של האילתים באוויר. גבי ואוננה מחליטים שעוד לא הגיע הזמן לחילוף, הם כנראה מרגישים דברים אחרים. 

ואז, ממש משום מקום, מגיעה הדקה ה-71. עידן דוד מקבל את הכדור בימין הרחבה ומעבירו שמאלה לכהן צדק. הקשר הנהדר שאחראי על השער הראשון כבר בקושי עומד על הרגליים. הוא השקיע המון אנרגיה. בסוג של ברירת מחדל בועט הקשר את הכדור שפוגע בידו של אטיאס המקומי. השופט לא מהסס. הוא מצביע על הנקודה הלבנה. יפו זוכה בכדור עונשין מ-11 מטרים דווקא לאחר דקות לא טובות שלה.

 

סולי צמח, השחקן הכי טוב על הדשא, מזיז את כולם. הוא מרגיש שזה הרגע שלו. הוא רוצה לגמול למאות היפואים שהגיעו לאילת ובכלל לאוהדים שדוחפים את הקבוצה עונה שלמה. הוא רוצה בונוס ליכולת הטובה שלו. כמו גדול הוא לוקח את הכדור ומשכין אותו ברשת. 2-1 למכבי קביליו יפו והחגיגות ביציע לא יודעות גבול. צעירים ומבוגרים מתנשקים ומתחבקים. אוהדים על הרצפה. 
צעיפים באוויר. דמעות זולגות. והראש, הראש מנסה להבין אם מה שקרה עכשיו זה מציאות או רק החלום של רביעי בלילה. 

המשחק נמשך ואיתו הדרמה הגדולה. הקהל היפואי משתלט על העניינים. הוא דוחף את הקבוצה בשירים ובעידוד קולני. הקהל האילתי נראה כאילו איבד תקווה. יפו לא מרפה. היא ממשיכה לצאת קדימה בכוחות מתוגברים ומנסה לנצל את הרפיון בהגנת אילת. בדקה ה-75 מכניס כהן צדק כדור גדול לעידן דוד שמגיע מול השוער, אך זה יוצא מהר ומרחיק את הסכנה.

רק דקה חולפת וסולי צמח מימין הרחבה מעביר מסירה גדולה ליאיר כהן צדק שמנקודת 11 המטרים, כשהוא חופשי לגמרי, בועט לשמים. הזדמנות גדולה ליפו לגמור את הסיפור הולכת לאיבוד. בדקה ה-79 מעביר דוד מסירת אמן לכהן צדק וזה כשהוא חופשי ברחבה שולח פצצה למסגרת, אך השוער המקומי מציל בצורה בלתי רגילה את קבוצתו מספיגה נוספת. בדקה ה-80 נכנס לכר הדשא מוחמד חטארי במקומו של מולכו. בדקה ה-83 לאחר התקפה יפה, מגיע דוד מול השוער וחייב לכבוש אך מעדיף למסור לחטארי שממשיך למלכה שכובש. הקהל היפואי כבר חוגג, אך הקוון מרים את הדגל וקובע שמלכה היה בנבדל, כמה חבל.

יפו לא מצליחה לגמור את המשחק. מפלס הלחץ עולה והפחד מספיגה שתוביל להארכה גובר משנייה לשנייה. בדקה ה-85 הגרוע מכל קורה. טעות בהגנה והכדור מגיע למלכה שמקרוב מרים את הרשת. הקהל האילתי בטירוף. הם מתנפלים על הקהל היפואי ובמקום מתפתחת מהומה קטנה. הסיפור לא נראה טוב. שחקני יפו נראים עייפים ומותשים. אילת במומנטום אדיר. הקהל היפואי דמם ונכנס להלם ואילו הקהל המקומי לא הפסיק לשיר. נראה שאין מנוס מהארכה. 

עידן דוד שהיה מצוין עד לדקה זו, נשכב על הדשא בזמן כיבוש השער של אילת. הוא חש ברע והיה ממש באפיסת כוחות. גבי ואוננה כבר תכננו את החילוף. יוני תורג'מן הוריד את האימונית והתכונן להיכנס. עידן קם והתחנן שישאירו אותו במגרש. בספסל חשבו וחיכו עם החילוף. ואז הרים גבי את הראש והחליט שעידן נשאר עד לסיום.

דקה 93, השניות האחרונות של המשחק. מוחמד חטארי שנכנס בדקה ה-80 מקבל את הכדור בחלק מגרשה של אילת ומעביר מסירה אדירה לדוד. החלוץ רואה שני אילתים מולו. הוא יודע שהמשחק אמור להיגמר כל רגע. הוא יודע שהוא נדרש לעוד פעולה אחת של קסם כדי להעלות את יפו לשלב הבא. הוא כנראה חושב על כל אחד ואחד מהאוהדים שעשו הכול כדי להיות עם קבוצתם ברגע המכריע הזה. הוא עובר את שומריו כמו גדול ובועט באלגנטיות כדור שחולף על פני השוער ומתגלגל לרשת. השופט אפילו לא מחדש את המשחק. 

מכבי קביליו יפו מנצחת ועושה זאת בצורה הכי יפה ומרגשת שיש. כולם בטירוף מראשון השחקנים ועד אחרון האוהדים. אוהדי אילת כבר רחוקים מהמגרש, הם ברחו כשעידן סובב את שחקני ההגנה שלהם. הם כנראה לא יכלו להתמודד שוב עם השפלה שכזאת. שוב יפו מגיעה לאילת ומנצחת אותם. אלא שהפעם מדובר בנוק אאוט. אילת בחוץ. יפו בפנים.

משה אוננה וגבי בורשטיין ניהלו את המשחק בצורה מעוררת כבוד. זה התחיל עם ההחלטה להרכיב את מולכו הצעיר במקומו של מוחי. הם ידעו שאילת תופיע בלי הבלם הקבוע שלה שמורחק בגלל צהובים. הם ידעו שמולכו מהיר בהרבה מחטארי ומהגנת אילת. החלוץ הציג משחק מצוין. הוא הצליח לשמור על הכדור. עשה תנועה בלתי פוסקת והצליח להביך בעזרת מהירותו את הגנת אילת פעם אחר פעם. בדקה ה-38 הוא כבש ושם חותמת גומי על ההחלטה להרכיבו.

נמשיך. מוחמד חטארי נכנס כנראה בדיוק בזמן. הוא אמנם לא מהיר כמו מולכו, אך הוא אחראי על שער הניצחון. מסירה כמו שלו לא לומדים באף מקום. עוד החלטה גדולה של המאמנים. עידן דוד כבר היה בדרכו החוצה לאחר ספיגת השער. לבסוף, החליטו בספסל להשאירו. החלוץ לא אכזב וכבש את שער הניצחון.

סולי צמח משדרג את מכבי קביליו יפו. קשה לבחור מצטיין במשחק כמו זה. כולם היו גדולים. סולי היה קצת יותר טוב מכולם. הוא תסכל את שחקני אילת. הוא היה ראשון לכל כדור גובה גם מול שחקנים גבוהים ממנו. הוא גלש בצורה נקייה לכל כדור. הוא חילץ אינספור כדורים. הוא הצליח לסיים כזה משחק חם ללא כרטיס צהוב, מה שמעיד על הניסיון הרב שלו ועל החכמה שבהתנהלות שלו. בדקה ה-71 הוא גם כבש בפנדל והרים אותנו לשמים.

גם למרציאנו, ברקוביץ, סבג, עמיאל, שוסט, שרקט, כהן צדק, בויטר ומלכה היה משחק מצוין. ביכולת כמו זאת של המחצית הראשונה מכבי קביליו מסוגלת להמשיך את החלום ולהגיע עד הסוף. כיף לראות את הקבוצה לא מתרגשת מפיגור מוקדם בניגוד למהלך המשחק. כיף לראות את הסבלנות בהנעת הכדור. את ה"שמירה" על הדרך בידיעה שבסוף הגול יגיע. זו אחת הגדולות של קבוצה טובה. לשמור על תבנית המשחק. לא להתפתות לאחר ספיגה. לא לצאת מהמסגרת ומתכנית המשחק. לשמור על הדרך ועל הסגנון. את זה יש לזקוף כמובן לצוות המקצועי.

ביום שני המסע נמשך. קריית מלאכי כבר מחכה לאחר שניצחה בביתה 2-0 את כפר שלם. יפו מגיעה למשחק במצב רוח טוב, אך עייפה וחבולה. השחקנים השקיעו מאמץ עילאי ויצטרכו בעיקר לנוח בזמן המועט שנותר עד למשחק. מה שבטוח הוא שכולנו נהיה איתם גם שם. נגיע בהמונינו ונעודד. נביא את הלב והנשמה ליציע. נוכיח כי אנו ראויים לקבוצה כדורגל שכזו. נבקש להמשיך את החלום.