כבר כמה שנים קשה להתהלך ביפו מבלי להיתקל בחפירה. כל חפירה, גם אם לתשתיות, נעשית תחת עינה הצמודה של רשות העתיקות, ששמה לה למטרה את תיעוד ושימור אתריה העתיקים של יפו, מורשת עבר ונכס תרבותי לדורות.

חודש מאי הוכרז כחודש השימור הארכיאולוגי וזו הסיבה לכבודה נערך יום עיון במוזיאון יפו לעתיקות שנושאו: "שימור המורשת התרבותית של יפו לדורות הבאים" ביוזמת רשות העתיקות, המישלמה ליפו והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

 

היום, שנפתח בכיבוד בוקר, הביא אליו רשימה ארוכה ונכבדה של דוברים, אדריכלים ואנשי מקצוע, שנושא השימור והארכיאולוגיה בנפשם. בקרב הקהל הרב שמילא את המוזיאון, נראה גם ייצוג סמלי של תושבי יפו העתיקה, להם נודע על האירוע באופן מקרי ממקורות שונים. הם הגיעו מתוך עניין בנושא, הנוגע לסביבת חייהם המיידית.

 

חלקה הראשון של התוכנית הוקדש לסיקור פרויקטים של שימור בערים אחרות וחלקה השני ליפו. יש לציין, כי לכל אורכו של יום העיון, הדוברים היו מרתקים. הם שילבו היסטוריה עם דילמות שימור ותוכניות, בצד תיאורים מה"מרדף" להצלת אתרים, בטרם יהרסו וימחקו לטובת יוזמת  נדל"ן חדשה.   

"חפירות ארכיאולוגיות, מונומנטים ועיר חיה, זה אתגר מאוד מאוד גדול", תיאר האדריכל רענן כסלו, ראש מינהל שימור ברשות העתיקות את המורכבות בערים עתיקות. "אי אפשר להתעלם מזה שיש אנשים שחיים בבתים האלה. בנייה בלתי חוקית משתוללת שם וצריך לתת לזה פתרונות. לשקם את העיר, כדי שנוכל להחזיר לאנשים החיים שם את איכות החיים. גם אנחנו צריכים לעזור וללכת לקראת שיקום, לא רק שימור". עוד הדגיש כסלו את הצורך ביצירת איזון בין מונומנטים למגורים, בין תיירות לחיי יומיום, ועידוד הקשר בין התושבים למורשת המקומית".

 

מי שמהווה כיום הרוח החיה בנושא השימור ביפו, הינה האדריכלית פאינה מילשטיין, שנכנסה לתפקידה לפני שנה והצליחה לכבוש את לב הקהל, כשבמקום הרצאה או סיפור אגדות מהעבר על יפו, ביקשה לספר עליה "אגדה מההווה":  ובמשל, בו השוותה את יפו לגברת באה בימים המתקרבת לשנתה ה-5000, תיארה כיצד זקנה ובחוסר כוחות, הלכה לשוק הפשפשים, קנתה לעצמה כרכרה, התיישבה בה כדי שיהיה לה קל יותר להתקדם. חבריה התנדבו לעזור לה, אלא שכל אחד משך לכיוון שלו והכרכרה, ובתוכה יפו,  נשארה תקועה. בכך הדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה בין הרשויות, לצורך המשך השמירה על צביונה של יפו.   

 

"חשוב שכיכר השעון לא תהפוך ליאפי", הדגישה תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל אביב במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. "לא לאבד את הדמות האותנטית של יפו, שלא תהיה עיר סטרילית מדי. זו הרי הסיבה שמגיעים לכאן תיירים. הדגש הוא על הייחודיות". טוכלר התייחסה גם לניסיון להוציא את הדייגים מהנמל: "מוציאים את הדייגים כשאנשים הבאים למסעדות מאמינים שהדג קופץ להם מהסירה לצלחת".

 

האדריכל יצחק (ליפו) ליפוביצקי, תושב יפו העתיקה: "המקום מעולם לא תוכנן לקבל כזה עומס תיירים. המצב קשה מבחינת תנועה, עומס, איכות הסביבה. כל זמן שלא נדע לשלב ארכיאולוגיה בתכנון, נמשיך לדאבוני לקבור את האתרים המדהימים האלה. עיר כמו תל אביב לא יכולה להרשות לעצמה לאבד אתרים כאלה. זה יותר חשוב מכל מלון או דירות".

ליפו ביקש לסיים את חלקו בקטע מהסרט המופתי "רומא" של פליני, בו דחפורים ממהרים לחפור באתר היסטורי, בטרם יגיעו הארכיאולוגים לשטח כדי לעצור אותם. מראה הפרסקות הנעלמות ברגע בו הן באות במגע עם אור היום, היה לאחת התמונות הבלתי נשכחות בקולנוע, שהנציחה את הקונפליקט בין הארכיאולוגים ליזמי הנדל"ן.