יפו תמיד הייתה ותהיה בית לאמנים וליוצרים שמגיעים אליה כדי לקבל השראה מהאווירה המיוחדת שלה, במיוחד עכשיו כאשר מחירי הדירות בתל אביב רק מאמירים. אחד מהם הוא דודו בוסי, סופר יליד שכונת התקווה ובוגר הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, שהגיע לכאן לפני שנתיים.
עטיפת הספר בשנת 2000 פרסם בוסי את הרומן הראשון שלו "הירח ירוק בוואדי" ואחר כך כתב בעיתונים שונים. בשנת 2003 הוציא את הרומן השני שלו "פרא אציל" שהיה בין המועמדים לפרס ספיר באותה השנה. ב-2005 זכה בוסי בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ומאז הוציא רומן נוסף וקובץ סיפורים. השנה יצא לאור ספרו החמישי "חלומות מזכוכית" בו הוא חוזר לשכונת ילדותו, שבה עסק גם בספריו הקודמים.
ההתפכחות מהחלום הישראלי
כיאה למדינת שעסוקה יותר ברייטינג מאשר באמנות, בוסי זכה לפרסום הגדול שלו בשנה האחרונה, כאשר השתתף בסדרה "מחוברים". הסדרה ציירה אותו כמעין אמן מיוסר ותיארה את מערכת יחסיו המיוחדת עם בתו קימי.
"חלומות מזכוכית" שיצא השנה הוא מעין תשובה שלו לתרבות הרייטינג הקלוקלת מצד אחד ולכמיהה אחר מושיע בדמותם של רבנים וקמעות מצד שני. במרכז הסיפור משולש, לא רומנטי, אלא כזה שבו צלע אחת (נועם הבמאי) מצלם ומתעד את שתי הצלעות האחרות (יוסי וכריסטינה, זוג ממוצא רוסי הנאבק בקשיי החיים בארץ), בדרך אנחנו מתוודעים גם לשאר הדמויות בשכונת התקווה בסיפור מלא ביצרים, מין, אלימות, פשע, התפכחות מהחלום הישראלי וחוסר השתלבות של העלייה הרוסית בישראל של שנות האלפיים.
"לצערי הרב איבדנו, כמדינה וכעם, הרבה מהערכים האנושיים הבסיסיים ביותר, כמו ואהבת לרעך כמוך. איבדנו את היושרה והכבוד ההדדי. כל אחד דואג לעצמו, אין אחווה בין המגדרים השונים בחברה, יש המון ניכור" |
מדוע אתה חוזר לשכונה שוב ושוב בספריך?
"אחרי שני ספריי הראשונים, "הירח ירוק בוואדי" ו"פרא אציל", ספרי החמישי "חלומות מזכוכית" משלים טרילוגיה על דמויות משכונות דרום תל אביב בכלל ומשכונת התקווה בפרט. בעוד שהתעסקתי בספריי הראשונים עם האוכלוסייה הוותיקה שחיה בשכונה, הפעם נתתי הצצה לתושבים החדשים שהגיעו ממדינות חבר העמים ושינו ללא הכר את הנוף האנושי של השכונה. למה? נולדתי במקום הזה, והוא השפיע עליי עמוקות. אישית ויצירתית".
האם המגורים ביפו השפיעו על כתיבת הספר?
"לחלוטין לא. אני מתגורר ביפו קצת יותר משנתיים. לפני זמן מה כתבתי טריטמנט לסרט דוקומנטרי שבו אני משוטט ביפו ושומע מגוון קולות ממגוון טיפוסים שחיים בה. כולי תקווה שיבוא המפיק ויעשה עם זה משהו".
מדוע בחרת להתמקד הפעם דווקא בעלייה הרוסית ולא בדמויות מזרחיות כמו בשאר ספריך?
"ההתעסקות במזרחיות מאחוריי. מיציתי את הנושא הזה. לעת עתה. האוכלוסייה החדשה ששינתה את מראה השכונה מאוד מסקרנת אותי. היא עדיין לא זכתה להכרה ספרותית, כך שאני שמח להיות הראשון לעשות זאת".
התסריט על יפו מחכה למפיק
מניפולציות של מצלמה
כיצד השפיעה חוויית ההשתתפות בסדרה "מחוברים" המוזכרת בעלילה על כתיבת הספר?
"את הספר התחלתי לכתוב לפני צילומי הסדרה. לפני הצילומים דמותו של נועם המתעד את בני הזוג הייתה מינורית בסיפור. חוויית צילומי 'מחוברים' הייתה מטלטלת מבחינה רגשית, והיא בהחלט השפיעה על הכתיבה. נועם הוא חצי אני וחצי יוצרי הסדרה, המניפולציות שלו על בני הזוג הן בחלקן בהשראת המניפולציות שהופעלו עליי והדרך שבה תווכתי על ידי יוצרי הסדרה".
הספר מבקר את תרבות הרייטינג, אך גם מצד שני את תרבות הקמעות והרבנים. אתה כזה פסימי לגבי ישראל של שנות האלפיים?
"לצערי הרב איבדנו, כמדינה וכעם, הרבה מהערכים האנושיים הבסיסיים ביותר, כמו ואהבת לרעך כמוך. איבדנו את היושרה והכבוד ההדדי. כל אחד דואג לעצמו, אין אחווה בין המגדרים השונים בחברה, יש המון ניכור. תוסיפי לכך את השחיתות השלטונית, פלוס חוסר המנהיגות וחוסר החזון של העומד בראש ותגיעי גם את למסקנה שעתידנו מאחורינו".
כתבת שהספר נכתב בהשראת תרגילי אימפרוביזציה שנערכו בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, איך השפיעה החוויה על כתיבתו?
"הספר החל את דרכו כתסריט שהזמין ממני לוינשטיין. חלק מהסצנות נולדו מתוך אימפרוביזציות של תלמידי שנה ג' באותה עת. החוויה עם התלמידים הייתה מיוחדת, הפרנו זה את זה. בין דראפט לדראפט החלטתי לכבוש את כובע הסופר. לקחתי את הציר העלילתי של הסרט והפכתי אותו לפרוזה. כמובן שנוספו ברומן תכנים רבים שלא מופיעים בתסריט, שעדיין ממתין למימון".
|