נבחרתי! כן, אין לי מילים אחרות לתאר את השמחה כשציון הסכים להכניס אותי לסליק העוגיות שלו ברחוב הצדף 7 בעג'מי. לא ידעתי למה לצפות, איך יראה המטבח, האם יסתתר שם איזה שוליית קוסם, כיור עמוס לעייפה בכלים או אולי איזו מכונה משומנת היטב, שראשה מעוטר בתבנית עגולה לעיצוב העוגיות המדויקות להפליא?

 

ההפתעה הייתה גדולה ומחממת את הלב. ציון קיבל אותי בידיים מלאות בצק שהכין במיוחד לעוגיות הטחינה שלו, בתוך גיגית כחולה ענקית במטבח הביתי והחמים שלו. הוא הושיט לי פיסת בצק ופקד עליי להריח. 

"אין מה לעשות, ריח של בצק טרי, של עוגיות שמעוצבות באופן ידני הוא ריח אחר", אמר לי וצדק. ריח הטחינה הציף את החושים ופצחתי באכילה חגיגית של עוגיות מכל הסוגים והמינים שהונחו לפניי ברצף כמו דוגמניות על מסלול של פראדה.

 

ציון לא רודף אחרי פרסום, ממש לא. אין לו אתר שמהלל את העשייה שלו, הוא לא מפרסם פליירים ברחבי יפו ורק תמונה ממוסגרת בפאתי רחוב צדף "עוגיות הבית בחלון" מסגירה את קיומה של המאפייה שלו. אפילו את שמו הפרטי הוא לא טרח להכניס לשלט. איש צנוע שאופה מתוך אהבה ואני משוכנעת שאם הייתי עושה משאל שכנים, מעטים היו יודעים שהאיש מהחלון הוא לא אחר מאשר ציון בלולו. 

"כשהייתי קטן הייתי ילד טוב, אבל בגלל ששם המשפחה שלי הוא בלולו, אז ציפו ממני שאהיה ילד רע. אז הגשמתי את הרצון שלהם והפכתי לשובב", צוחק ציון. "אימא שלי, היום בת 91, תמיד עשתה עוגיות, אפתה לאזכרות לשבעות ובכלל... ואני תמיד הסתובבתי לה בין הרגליים והפרעתי לה עם הבצק. במשך שנים עבדתי בכלל בתור מסגר ברחוב סלמה עד שעברתי תאונה רצינית והתחלתי לעבוד במשרה מלאה במטבח של אימא. אין מה לעשות, "עברה עליי רכבת עם שבעים קרונות עד שהגעתי לעולם עוגיות", הוא אומר ולוגם מהתה שלו.

"הדבר הכי בסיסי והכי חשוב שאימא לימדה אותי זה שכדי שהטעם יהיה מושלם צריך שכל התהליך יהיה ידני בלבד!" ואכן, ציון עושה הכול לבדו, אין אפילו בלנדר שיסייע לו בתהליך, הוא מערבב, עושה צורות, מקשט ומכניס את התבניות לתנור ביתי חייכן.

 

בעברו היה ציון איש מאוד שמן שסבל מעודף משקל. הוא מראה לי בגאווה תמונה שלו בפלאפון מהימים בהם שקל 30 קילו יותר. "עכשיו טוב לי. זה הבית שלי שבו גדלתי כל החיים ועכשיו אני עושה בו את מה שאני אוהב, עוגיות. אני נמצא כאן כל הזמן חוץ מהקיץ, בין השעות 14:00-16:00 שאני הולך לים עם הקיאק שלי. 

בין שני לשבת יש עוגיות ובשבת אני מכין ג'חנון ידני וביתי. החופשה היחידה שלקחתי הייתה בינואר האחרון, נסעתי לתאילנד והחלון היה סגור בפעם הראשונה כמעט 70 יום. אנשים ממש התעצבנו ושברו לי את החלון מרוב עצבים וגעגוע לעוגיות", מספר ציון בגאווה של אב שבנו חיכה לו שישוב מהניכר.

 

חלק מהמתכונים הם מקוריים של האם וחלקם, כמו למשל עוגיות הטחינה שכולם מכורים להן והאלפחורס הם המצאה שלו. "לפעמים יש לקוחות שמביאים לי רעיונות או מתכונים, אז אני משדרג אותם ומאלתר עליהם". מספר ציון כשהוא מדבר בצורה שלווה, מגלגל את הבצק בעדינות עד שאני כמעט מקבלת היפר ונטילציה ולוחצת עליו שיסביר לי איך ייתכן שהוא משתלט על הכול לבד ונשאר רגוע. 

"אומרים עליי שיש לי עצבים של קרח ולכן אני לא מתעצבן. אני מעדיף לעבוד לבד על כל עוגייה ועוגייה כי אני לא סומך על אף אחד שיעשה כמוני. אני משקיעה 70% של אהבה בעוגיות האלה. אפילו אשתי לא נכנסת לכאן, אין לה מה לחפש כאן".

 

אז עכשיו, כשאתם חורשים את נמל יפו, בשנייה שבא לכם לטעום קינוחים שונים, ביתיים ומלאי אהבה כדאי שתלכו לאיש שבחלון, ציון בשבילכם, שמדי יום מכין לבדו כ-60 קופסות עוגיות שמחכות לקליינט המאושר שיתמכר לטעמן.