יואב ברתל ואביגיל רובין חיים ויוצרים יחד ביפו. שלוש שנים הם כאן סמוך לשוק הפשפשים. יצירתם המשותפת האחרונה "המרקיד" הצגת יחיד בביצועו של יואב ברתל, שאף נכתבה על ידו ובוימה בשיתוף עם אביגיל רובין שיצרה את הכוריאוגרפיה להצגה, זכתה באחרונה בשלושה פרסי קיפוד הזהב של תאטרוני הפרינג' הפועלים בישראל.

"המרקיד" היא הצגה שמעבירה את הצופה תהליך רגשי. יואב ברתל, בדמותו של איתן הררי, הלא הוא המרקיד, מצליח לגעת במוקדים של כאב ותשוקה המצויים בכולנו. מקומות שאולי אנחנו מעדיפים לא לחשוב עליהם בדרך כלל, מוקדי חוסר המודעות העצמית שלנו, המקומות בהם חשנו דחויים, מבוהלים, לא לגמרי בטוחים בעצמנו, חלשים. עם זאת, "המרקיד" היא גם הצגה מצחיקה, מלאה באנרגיה ושיתוף הקהל בהצגה תורם ליצירה של מתח חיובי שלא נשבר עד סופה.

 

אביגיל רובין נולדה וגדלה בתל אביב, בת להורים אמנים יוצרים, שהחלה לרקוד כבר בגיל 6. היא למדה כוריאוגרפיה באמסטרדם וכשחזרה לארץ החלה ליצור כאן. עבודתה הראשונה "ברירת מחדל" זכתה בפרס יוצר בראשית דרכו, מטעם משרד החינוך התרבות והספורט. לאחר שפגשה את יואב, הם החלו ליצור יחד.

יואב ברתל נולד וגדל בחיפה. לאחר שירותו הצבאי הגיע לתל אביב ולמד משחק אצל אמיר אוריין ובסמינר הקיבוצים. לאחר שסיים את לימודיו, החל לעבוד כשחקן ב"הבימה" ומהר מאוד הבין שהוא רוצה לא רק לשחק אלא גם לכתוב וליצור.

עבודתם המשותפת הראשונה של ברתל ורובין הייתה ההצגה "חומוס צ'יפס סלט" מופע תיאטרון מחול המתרחש בתוך חומוסייה בזמן הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו. ההצגה הועלתה בעכו בשנת 2008 השנה בה נדחה הפסטיבל מסוכות לחנוכה בעקבות המהומות שפרצו ביום כיפור.

יואב: "ברגע שעולים על רעיון, מתחילים לשחק איתו, חופרים עליו, מנסים לדמיין את זה ביחד. זה מאוד קל לנו לעבוד ככה. קל לנו להסתדר זה עם זו. עם זאת, אחד הקשיים בליצור בזוג הוא שבעצם בחזרות נחשפות כל מיני תכונות שלנו שהשני לא יכול לסבול, והן נחשפות מול אנשים. זה כמו שיש אורחים בבית ומישהו מאיתנו עושה פדיחות. ביצירה המשותפת נחשף הקשר בינינו".

אביגיל: "יואב מאוד מחמיר עם עצמו, וגם אני מאוד ביקורתית, ככה שבעצם אנחנו לא יודעים מה הערך של היצירה המשותפת שלנו עד שאנחנו לא מגיעים להיות מול קהל. כי כשעוברים יחד את כל התהליך, רואים את כל הג'יפה שנחשפת בדרך ובאמת נורא קשה לדעת מה יצא מזה".

 

אביגיל: "לפני שלוש שנים הלכנו בשבת בטיילת ליד גורדון וראינו מאות אנשים רוקדים ריקודי עם. היה שם מרקיד שנתן הוראות לריקוד והדמות הזאת תפסה את יואב. הדמות של מרקיד ריקודי העם המשיכה ללוות אותנו ובכל פעם העניין הזה עלה וירד. ביום שבו נולד הבן שלנו, אבשלום, יואב הגיע לבית החולים עם הרעיון הנכון והמדויק לדמות של איתן הררי".

יואב: "איתן הררי עצמו תמיד היה קיים. אני בעצמי קצת איתן  הררי. תמיד עניין אותי להתעסק עם מישהו שכל כך לא מודע לעצמו, אולי כי אני אדם מאוד מודע. בהצגה ההבדלים ביני לבין איתן הררי מטשטשים.

חלק מהעניין בהצגה היה לבדוק אם היצירה המשותפת שלנו באמת עובדת, הרגשנו שאנחנו יכולים לבדוק את זה בהצגת יחיד שיש בה קשר בין משחק לתנועה. עד הרגע האחרון באמת חשבנו שמדובר בהצגה בינונית, אבל עכשיו אנחנו יודעים שזה טוב. אני יודע שמדובר בהצגה שנוגעת".

 

אביגיל: "במשך שנה וחצי חיפשנו דירה לקנייה. הרגשנו שדווקא בגלל שאנחנו אמנים אנחנו חייבים איזושהי השקעה לעתיד, כמו קופת חיסכון. עברנו את כל תל אביב וכל הזמן חזרנו ליפו, עד שמצאנו דירה שיכולנו להרשות לעצמנו. לאט לאט גילינו את יפו ואת האהבה שלנו אליה. יפו משתנה כל הזמן. יש לנו תחושה שעוד כמה שנים לא נוכל להמשיך לגור כאן, או שאולי גם אנחנו נגדל לתוך האופי של המקום. אפשר לראות את זה בשוק שממש נהרס, יש שם רוכלים שלא יכולים יותר לשלם שכר דירה. אנחנו מרגישים טוב עם השינויים שקורים ביפו, מבחינת כל מה שקשור לתשתיות אלה שינויים חשובים".

 

יואב: "אני אוהב ללכת ברחוב שבו לא כולם נראים כמוני. אני אוהב את זה שיש כאן גיוון אנושי, אבל הולך לקרות כאן טרנספר כלכלי. מגיעים לכאן תושבים חזקים ועוד מעט תושבי המקום הוותיקים לא יוכלו להרשות לעצמם לגור כאן. זה קורה גם במרכז תל אביב וגם כאן. זה פשוט יעבור למקום אחר. אולי לבת ים, ואז הקסם יהיה שם וכל התהליך יתחיל מחדש. בעיניי הכי חשוב שיפו תשמור על האיזון הדמוגרפי שלה. שערבי יפו יישארו כאן, שהתושבים החלשים יותר יישארו כאן, כדי שהמרקם האנושי ישמר".

 

 

1.   כמה מילים על הבית: אנחנו מתים עליו. הבניין מבחוץ לא נראה מי יודע מה, חדר המדרגות מגעיל, אבל הדירה מדהימה. יש בה רצפה מצוירת ותקרה גבוהה. המון המון אור. שכנים מעניינים. אנחנו מאוד אוהבים לגור כאן.

2.     מה אתם הכי אוהבים בשכונה? יואב: את החבורות של הערסים, נערים שמסתובבים עם מראה עברייני ויושבים בחוץ לעשן נרגילה. אתה אמור להרגיש מאוים כשאתה עובר על ידם. אני מת על זה. זה רומנטי בעיניי. חוץ מזה אני גם אוהב את המואזין. אביגיל: את בית החולים של רופאים לזכויות אדם.
3.     מה היתרון הגדול בשכונה? אביגיל: שזו שכונה. יואב: שוק הפשפשים.

4.    מהו החיסרון הגדול בשכונה? אביגיל: שזו שכונה. יואב: הבאסים שמרעידים לנו את כל הבית.

5.    איפה הייתם גרים אם לא הייתם גרים ביפו? במרכז תל אביב בחדר וחצי שלושתנו ביחד.

6.    המקום הכי אהוב ביפו. אביגיל: גן הפסגה, האמפיתיאטרון הקטן שממנו רואים את כל תל אביב. יואב: השוק.

7.    מהו השינוי הכי מתבקש בעיר? אביגיל: צריך לשים במפרים בכל העיר וברחוב מרגוזה בפרט. תרבות הנהיגה כאן לא תאפשר לאנשים לחיות לנצח. יואב: אפליה מתקנת. לבנות בניינים רק לערבים ולעזור ליהודים שגרים בשכונות הדרומיות של יפו לקנות את הבתים שלהם.

8.    הרגע הכי מרגש שהיה לכם ביפו. יואב: הרגע בו מצאנו את הדירה. אביגיל: כשהגענו לראות את הדירה, זה היה כבר אחרי שמונים דירות שראינו, יואב אחז בזרוע שלי וצבט אותי צביטה קטנה, זה היה סימן לזה שזאת הדירה. 
9.  מהו הדבר הראשון שאתם עושים כשאתם מגיעים הביתה? אביגיל: פותחת חלונות. יואב: הולך אל בתיה, הפינצ'רית המעורבת שלנו.
10. בקשה אחת מהשכנים. אביגיל: לשפץ את הבניין. יואב: שלא רק אנחנו ננקה את חדר המדרגות. אנחנו הגשמנו בבניין הזה את החזון של עבודה יהודית.