איה שוויד ויעל דוד גרות כבר שנתיים וחצי ביפו, כמעט בתוך שוק הפשפשים. באחרונה הן העלו מופע משותף בשם "כאוס" שמשלב מוזיקה, שירה, קטעי סרטים, משחק ותיאטרון צלליות. הן הופיעו בקומה השנייה של הלופט הגדול והמקסים בו הן גרות, והזמינו בעצם את הקהל, מוכר וזר גם יחד, להיכנס אל ביתן ואל חייהן.

שוויד, בת 32, זמרת, מוזיקאית, מסיימת בימים אלה לימודי תרפיה במוזיקה ותנועה ובמקביל מסיימת גם את העבודה על אלבום הבכורה שלה. איה גדלה בירושלים והגיעה ליפו אחרי שנה בניו יורק ועוד שנה בתל אביב. 

"יפו מזכירה לי את ירושלים ברב-גוניות שלה," היא אומרת. "רק שבירושלים הרב-גוניות נחוותה כמשהו קשה וכאן היא משהו נעים. בירושלים הקונפליקטים קיצוניים יותר. בתל אביב לא מרגישים בכלל קונפליקטים, וביפו הקונפליקטים נוכחים, אבל כאן בפשפשים הם כמעט ולא מורגשים," היא מוסיפה.

דוד, בת 29, מעצבת אתרים, ציירת ואמנית קולאז'ים, גדלה בצרפת ועלתה לארץ "בגלל השמש" כדבריה. גם היא עברה בניו יורק בדרך ליפו, ועשתה שם תואר שני במדיה חזותית.

איה: "הרגשתי שכאן אמיתי יותר, לא היה לי כוח לזה שגם כשיורדים למטה לקנות חלב, צריך ללבוש את מיטב הבגדים. הייתה גם תחושה יותר שכונתית ביפו. גם עם שכנים זרים וגם עם חברים. הפריע לי שבתל אביב בקושי אומרים שלום לשכנים".

יעל: "כיף כאן כי יש כאן ים. גם נפתחו כאן המון מקומות כיפים, בתי קפה ופאבים. מבחוץ הדירות ביפו לא נראות מיוחדות, אבל כשנכנסים פנימה, כל דירה היא עולם אחר. לא קופסות נעליים כמו הדירות המחולקות בתל אביב".

 

כאמור, המופע המשותף של איה ויעל מוצג בתוך חלל הבית אותו הן חולקות, אבל ההצצה שהן מאפשרות אל תוך ביתן, היא רק ההתחלה של מופע בו הן מאפשרות הצצה לחלקים אחרים בחייהן.

"תמיד רציתי לעשות עבודה דוקומנטרית על זוגיות ועל יציאה מהארון", אומרת יעל. "במופע שלנו התחלנו מאמהות ובנות. ניסינו לבדוק איך אמהות חוו את היציאה של הבנות שלהן מהארון ואיך הבנות חוו את אותו תהליך. באיזשהו שלב, הבנו שאם אנחנו רוצות לדבר על יציאה מהארון, זה לא חייב להישאר בתחומי הקהילה הגאה. 

לכל אחד כמעט יש איזשהו ארון שהוא מסתתר בו או שיצא ממנו. התהליך הוא אותו תהליך. הבושה, האשמה, תחושת החריגות. הפואנטה במופע שלנו היא קבלה וחופש מוחלט לכל אדם להיות מי שהוא".

איה: "חלק מהשירים שלי עוסקים ביציאה מהארון. גם הוצאת המיניות החוצה, וגם הוצאה של האמנות שלך החוצה. במופע יש הרבה מקום למילים. לטקסטים. המוזיקה שלי מאוד מבוססת על טקסט. עד היום הצגנו את המופע שלוש פעמים. 

לחזרה הגנרלית הגיעו נשים מוכות מתיאטרון קהילתי ביפו. בסוף המופע כולנו ישבנו ודיברנו. כל אחת התחברה למופע מהמקום שלה. אז הבנתי שגם להודות בכך שקיימת אלימות במשפחה זה סוג של יציאה מהארון".

 

איה: "זה שונה מתל אביב. אנחנו קצת מצניעות את הזוגיות שלנו. מצד שני, הרצח בבר נוער לא היה ביפו אלא בתל אביב, ושמעתי גם על זוג הומואים שהתנשקו בשנקין וחטפו מכות. אבל בכל זאת, אי אפשר שלא להודות בעובדה שבתל אביב יש יותר משפחות אלטרנטיביות".

יעל: "במופע השני הבאנו מאבטח. פתאום נכנסתי קצת לפרנויה. נזכרתי במה שהיה בבר נוער, וגם הייתה על איה כתבה ב-7 ימים שחשפה אותנו וזה הפחיד אותי. התחושה היא שביפו יש אוכלוסייה שפחות פתוחה לזה".

 

איה: "ברור לנו שזה רק עניין של זמן עד שנצטרך להדרים מכאן. אנחנו חושבות על בת ים. מצד שני, זה תהליך טבעי. ככה מתפתחת עיר. אמנים באים למקום מסוים ואז הוא נהיה נורא שיק ואז האמנים עוברים לפרבר רחוק יותר. גם ניו יורק התפתחה ככה. 

אנחנו מודעות גם לקונפליקטים שיש ביפו. אני בטח לא הייתי רוצה לגור באיזשהו פרויקט יוקרה ביפו, אבל גם לא בכרם התימנים או בנווה צדק. זה לא נראה לי נכון. אבל אנחנו גם לא מעורבות במיוחד בפוליטיקה שקיימת כאן.

יעל: "שמעתי שהולכים לבנות מלון בוטיק בשעון. זה נראה לי מטורף. אישית, אף פעם לא הבנתי בפוליטיקה. אני יותר מאמינה בלדבר עם השכן שלי מאשר ללכת להפגנות. גם זה שאנחנו פותחות את הבית שלנו למי שרוצה להיכנס זו פעולה פוליטית שיותר חזקה בעיניי מהפגנות".

איה: "בעיניי יותר משמעותי איך תגיבי למישהו שחותך אותך בכביש בדרך להפגנה, מאשר שתהיי בהפגנה עצמה".

יעל: "אני רוצה יום אחד להיות שחקנית".

איה: "אני רוצה להמשיך ליצור ולעבוד עם אנשים באמצעות מוזיקה".

 

 

1.    כמה מילים על הבית. הבית הוא מגרש המשחקים שלנו. הוא מאפשר לנו מה שבא לנו. הוא מאפשר המון משחק וגמישות בזכות הגודל שלו. המשרד של יעל נמצא כאן, כבר היה כאן גם סטודיו ליוגה וגם חדר מוזיקה.

2.    מה אתן הכי אוהבות בשכונה? יעל: את הים. אני רצה בים כל בוקר ומרגישה שאני בחו"ל. גם הברים והאוכל שיש כאן ממש כיפי. איה: אני נדלקתי על השווארמה החדשה של דוקטור שקשוקה.

3. היתרון הגדול בשכונה. שהכול קרוב.

4. החיסרון הגדול בשכונה. ביום שבו יש קצת רוח, הבית מתמלא באבק. גם אין הרבה אור בתוך הבית.

5. אם לא הייתן גרות ביפו, הייתן גרות ב: יעל: בבת ים. איה: במושב. בבית עם חצר.

6. המקום האהוב עליכן ביפו. הבית.

7. השינוי הכי מתבקש בעיר. שיהיה יותר נקי. יותר ירוק. שהמדרכות יהיו פחות צפופות.

8. הרגע הכי מרגש שקרה לכן פה? כשהיה פשפש לילה, הוצאנו לרחוב כלי נגינה, השכנה שלנו עשתה מכירה של בגדים ותכשיטים, השכן הציע מסאז'ים. נוצר מין הפנינג כזה. וגם כשיעל הציעה נישואים לאיה בפארק החדש. הצעת נישואים כמו שצריך, עם כריעת ברך.

9. מהו הדבר הראשון שאתן עושות כשאתן נכנסות הביתה? פותחות את המחשב.

10.בקשה אחת מהשכנים. אם הם שומעים על חלל שמתפנה במחיר סביר, שיודיעו לנו.