ממרפסת הבית בו נולד וחי את כל חייו, משתרע הים היפה ביותר בעולם. כאן מבלה אליאס ווכילה, נגן עוד, יוצר ומלחין מוזיקלי, שעות רבות מן היממה. 

אם זה בשיעורי נגינה בעוד ובכינור אותם הוא מעביר, אם זה בבניית כלי נגינה, אם זה ככה, בשביל ההשראה. "אני מעביר שעות ארוכות, מקבל השראה מן הים, הגינה שמול ביתי, הרוח הטובה המנשבת," הוא אומר.



"מת על יפו"

בדיוק בדרך זו נוצרה "גלים יפואיים", יצירה לעוד ולתזמורת שאורכה שבע דקות. הוא חיבר את המוסיקה ועשה את העיבודים כולם. "המוסיקה באה מבפנים", הוא אומר. "יש  בה אלמנטים רוחניים, מוסיקליים  והיסטוריים של הבן-אדם עצמו. עם ההתבגרות אתה מפסיק לראות את העולם בוורוד בלבד, נוספים צבעים שונים, נכנסים גוונים אחרים. במיוחד  ביפו. כאן יש כל מיני לחצים. 

אני מת על יפו, יפו זה החיים שלי אין לי מקום אחר, אבל אין שקט, יש לחץ. כך הדברים נכנסו ליצירה שלי  שמתחילה בקלילות ומתפתחת בקצב. עד הסיום הדרמטי. עדיין אין בי תחושת נינוחות כאמור, וזה בא לידי ביטוי בסיום היצירה."

התחושה הזאת  היא תוצאה של ההתרחשות הנדל"נית ביפו. בנייה של  יחידות דיור במיליוני שקלים לכל מיני אנשים שאינם מבני המקום וזו בעיה קשה, תחושה קשה שהוא לא יוכל לקנות פה בית, במקום שלו.

כילד גילה ווכילה את העוד והחל לפרוט עליו באופן אינטואיטיבי עד שהגיע ללימודים הגבוהים באקדמיה למוסיקה בירושלים והיה לתלמידו של פרופסור תייסיר אליאס, ראש המחלקה המזרחית, שם קיבל את מלוא התמיכה בפיתוח כישרונו האישי. הוא הגיע ללימודים עם שאיפות עצומות  ללמוד אצל פרופסור אליאס. 

"הוא מורה דגול אשר הצליח לתת לי כל כך הרבה, להוציא את הכישרון  שלי לאור. קשה לי להאמין  שיש בן אדם היודע עד כמה הוא מוכשר והתפקיד שלי כמורה הוא להוציא את הכישרון של תלמידי, בדיוק כמו שעשה למעני המורה הדגול שלי".

העוד הוא הנשמה

מתוך צורך פנימי ומתוך אהבה לכלי, החל ווכילה אף לשפץ, לחקור, לבדוק כיצד הוא בנוי ומכאן אף למד לבנות עודים. אין בית-ספר כזה, הכול בא לו מההתעסקות היומיומית בכלי הנגינה הזה, הכל-כך אהוב עליו. "אני והעוד זה נשמה אחת", הוא מצהיר. 

"אמנם מחירו אינו דומה למחירו של כינור, אבל גם עוד מקושט ויפה עבודת יד אפשר להשיג במחיר של כ-4000 דולר". אומר מי שיש בידו מספר כינורות עתיקים.

"העוד הולך ותופס את מקומו הראוי לא רק בעולם המוסלמי אלא בכל העולם התרבותי. קיימים חילוקי דעות בין הפרסים והמצרים לגבי השאלה היכן החל השימוש בכלי הנגינה הזה ששינה צורתו במשך השנים. שהחל דרכו ככלי בעל ארבעה מיתרים לפני כ-2,500 שנים והגיע לכלי המנוגן כיום, בעל ששה מיתרים ומגיע לטונים הגבוהים ביותר".

הוא מלמד במתנ"ס הערבי-יהודי ביפו, נותן שיעורים פרטים בביתו ומעביר שיעורים במתנ"ס ברמלה בנגינה על עוד וכינור.

"העוד הוא המלך," מסביר ווכילה המנגן עם התזמורת האנדלוסית זו השנה הרביעית. "השילוב בין מזרח ומערב בנגינת חומר שונה וחדש בשביל אנשים שהגיעו ממערב, הוא שילוב מרתק ומפגש תרבותי מדהים. המנצח החדש של התזמורת תום כהן, הוא מאוד מוכשר ומצליח לשלב בין הניגונים השונים".

המוסיקה האנדלוסית שמוצאה בארצות צפון-אפריקה: מרוקו, אלג'יר,טוניס, מצרים, לבנון בשילוב פיוטים יהודיים היא מרתקת. סולן הבית אמיל זריהן והזמר הראשי בנימין בוזגלו, הם ממובילי התזמורת הנפלאה הזאת. במסגרת פסטיבל העוד שיחל ביום שלישי בצוותא בתל אביב, תוכלו לשמוע אותם.