הקיץ מפנה את מקומו לסתיו ואוהלי המחאה שהובילו את המהפכה החברתית שהייתה או לא הייתה כאן פונו זה מכבר משדרות רוטשילד. בחודש האחרון נשמעים הספדים למחאה עם או בלי קשר למצב הביטחוני. 

מסקנות דוח טרכטנברג שפורסמו השבוע החלו להתגבש כאן ביפו, במסגרת כנס של  מובילי המחאה בשם "כולם מדברים על צדק" במכללה האקדמית ביפו אשר בו הוצגו את מסקנות ועדת ספיבק יונה.

 

"ההישג של המחאה הוא השפה החדשה שנוצרה. מרגש אותי להיות חלק מהמון שיכור מרוב תקווה", אמרה אורלי פדרבוש בפתיחת הכנס. "עם הסגולה החליט להחזיר לעצמו את המדינה".

דפני ליף,  שמזוהה יותר מכל אחד אחר עם המאבק, התייחסה לגילה הצעיר: "השירותים הציבוריים הוזנחו בעשרים וחמש השנים האחרונות וזה בדיוק הגיל שלי, כך שלמעשה לא יצא לי לראות שום מציאות אחרת. השיטה היא קיצוץ ופגיעה במערכות האמורות לטפל באזרחים. מאסנו באידיאולוגיה האכזרית הזו. 85% מהציבור תומכים במחאה. התעלמות ממנה תהיה אטימות נפשעת".

 

פרופסור יוסי יונה, ממייסדי הקשת הדמוקרטית חברתית ומי ששמו התנוסס על הדו"ח של מארגני המחאה, הגדיר את הדו"ח של טרכטנברג כדוח שנכתב עבור נתניהו בלבד בבחינת "הניתוח הצליח, החולים גוססים".

 

"נציגי וראשי השלטון מתהדרים בהכללת ישראל בקהילת העמים", אמר פרופסור יונה. "אך הם צריכים לפעול שאכן נהיה שם במקום מכובד. מטרת הדוח היא שמובילי המחאה והציבור ידעו שאפשר. אנו לא רוצים להנמיך ציפיות כמו שדרש שטייניץ, אנו רוצים חברה מתוקנת".

 

במהלך הכנס הוצגו מסקנות הוועדות השונות בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והעבודה. כשנשאלו המארגנים האם שכחו את מחאת הדיור, המחאה שבגללה התחיל כל הסיפור, הם הבטיחו להקדיש לבעיית הדיור אירוע מיוחד, בשל היקף הבעיה והשלכותיה החמורות. בזה אחר זה עלו נציגי הוועדות השונות ופרסו את הבעיות המוכרות מדפי העיתונים ואתרי האינטרנט.

"הדרגות הגבוהות של ניהול מערכת החינוך מייבשות את המערכת". אמר יו"ר ועדת החינוך, פרופסור קשטי יצחק. התיקון שהציע הוא להפריד בין המערכת הפרטית למערכת הציבורית ולהימנע ממצב שבו אזרחי ישראל העניים והעשירים כאחד ממנים את מערכת החינוך הפרטית. 

מהדוח עולה כי מדינת ישראל היא בעלת פערי החינוך העמוקים ביותר מאשר בכל מדינה אחרת של ה-OECD, פערים שלא רק מתבטאים בכיתות היסודי ובתיכון אלא גם משליכים על החינוך הגבוה. 

פרופסור קשטי הציע לחלק את הלימודים במערכת החינוך לארבע חטיבות: השפה המקומית, שפה זרה, שפת המדעים ושפת הדמוקרטיה, לעלות את שכר המורים ולחייב את המגזר החרדי בלימודי ליבה.

 

אחריו עלתה לבמה פרופסור בלהה דוידזון-ערד ושטחה את מסקנות ועדת הרווחה. "מדינת ישראל היום אינה מדינת רווחה כפי שהיינו רוצים לראות אותה", קבעה בפתיחת דבריה שעיקרם התמקדו במצוקת שירותי הרווחה והעובדות הסוציאליות. 

"המצב כל כך חמור עד שהתקבלה הצעה לשנות את שם שירותי הרווחה לשירותי אין באפשרותי. הקורבנות של הסיפור הן גם עובדות הרווחה. רבות מהן אינן יכולות לעזוב ולשים את המפתחות על השולחן, כי אז הן יהפכו בעצמן לחלק משכבת העוני". לדעתה, הפתרון הוא בשיקום המסגרת הקהילתית שיכולה להניע מאבקים חברתיים ולתמוך בשכבות החלשות.

 

לא רק העובדים הסוציאליים אלא גם מערכת הבריאות יוצגה בכנס על ידי פרופסור גבי בן נון, שדיבר על המצוקה ועל התשלומים הפרטיים על הוצאות בריאות. "אנשים שאין להם כסף יסבלו ולעתים גם ימותו", קבע בצער. 

בן נון קרא להרחיב את הסל הציבורי גם למסגרות כמו בריאות הנפש, גריאטריה ובריאות השן וסיים בחוות דעת רפואית: "פערים חברתיים הם גורם סיכון לא פחות מלחץ דם וכולסטרול".

 

את הכנס סיכם מר יאסר עווד מוועדת העבודה. עווד היה הנציג היחיד בכנס מהמגזר הערבי. "יהודים וערבים כאחד לא מצליחים לגמור את החודש אפילו אם הם עובדים עד עשר בלילה", אמר וקבע כי המשק הישראלי מפספס שמונה עד עשרה מיליארד שקלים בשנה בגלל חוסר תעסוקה של הנשים הערביות. עווד הציע, בין השאר, קיצור של שבוע העבודה, ביטול עבודות הקבלן והכנסת משמעות גם לערכים של שעות הפנאי והמשפחה.

ימים יגידו כיצד יעמדו חלומות אלו במבחן המציאות והאם מישהו בדרגים הגבוהים יתייחס בכלל לוועדת יונה ספיבק. בינתיים, קיבלו תלמידי המכללה ותושבי יפו שיעור יפה בשיווק מחאה חברתית.