שישי. צהריים. חם, דביק ולח. לולא הבטחתי לקפוץ לראיין את היו"ר החדש של קבוצת האוהדים של מכבי קביליו יפו, הייתי בפול פאוור מול המזגן. אבל הבטחתי, ולכן אקיים.

הכול התחיל הפוך. קבעתי איתו בכניסה למגרש. מכבי יפו סוחבת שני משחקים ללא קהל משנה שעברה, אז יצאתי מנקודת הנחה שלא תהיה לי בעיה למצוא אותו. אחרי חצי שעה שעמדתי בשמש מחוץ למגרש, הרמתי לו טלפון.

"אני ממש בכניסה יוסי".

"גם אני. אתה רואה את הקופות בחוץ?"

"כן".

"אני עומד לידן עכשיו".

"יוסי, אין אף אחד ליד הקופות..."

 

בסוף ניגשתי לשומר והוא הסביר לי שאני במגרש העירוני של חולון ושאני צריך לנסוע לכיוון בת ים בכלל, ליד בית הקברות. חמש דקות על הטוסטוס ואני כבר יושב מול היו"ר החדש של מכבי קביליו יפו.

 

 

אני בחיים שלי לא הייתי במשחק כדורגל בליגה א'. האמת גם לא של ליגה לאומית, למרות שעוד אותם ראיתי קצת בטלוויזיה. תכלס, גם בליגת העל די קשה לצפות ברוב המשחקים. בהילוך מהיר זה עוד איכשהו עובד. אבל פה, חצי שעה לפני משחק פתיחת העונה של מכבי יפו, זו פעם ראשונה בליגה א'.

 

"היו צריכים להיות פה לפחות 3000 אוהדים. מכה קשה לפתוח דווקא ככה את העונה, מה גם שזה נגד קבוצת האוהדים השנייה בליגה, הפועל קטמון ירושלים".

 

הפתיע אותי לפגוש את היו"ר החדש (הרשמי, ואני אסביר למה בהמשך...) של מכבי יפו. ד"ר יוסי פרידלנדר, ביוכימאי במקצועו, בקרוב בן 62. הוא נולד ביפו, ממש צמוד למגרש של מכבי יפו, מגרש הפחים, ומגיל אפס הוא היה מתפלח למשחקים של הקבוצה. אחרי שסיים להיות מדען במכון וייצמן למדע ברחובות, פתח בקריירה עסקית והקים חברה שמתעסקת בהנדסה גנטית, ביולוגיה מולקולארית.

 

"אין ממש קשר. קצת להפך. בכדורגל לא בחרתי. זה ככה וזהו. אהבה".

 

 

בחתונתו, מתחת לחופה עוד הדגיש קבל עם ועדה שאשתו הראשונה היא מכבי יפו. באופן טבעי כשמכבי יפו קמה לחיים, לפני מספר שנים בדמות קבוצת אוהדים, הצטרף עם בנו. הם עלו מליגה ג' לב' ואז מליגה ב' לא', ושנה שעברה חלמו על העפלה לליגה הלאומית, דבר שלא יצא לפועל. 

הוא לא התרגש מזה. יודע שדברים לוקחים זמן לבנות. הוא הרי אוהד את מכבי חיפה, ויודע שדבר לא נבנה באמת מהיום למחר.

 

בסוף העונה הקודמת, אחרי אי ההעפלה ללאומית, ההנהלה הלכה הביתה ותכלס גם האוהדים לא לקחו אחריות. כאן הוא כבר החליט שאין ברירה ואז נבחר ליו"ר על ידי קבוצת האוהדים שמחזיקה בעצם בבעלות הקבוצה.

 

"הרעיון היה להכניס ספונסרים חדשים, לבנות קבוצה צעירה עם חשיבה קדימה. להביא מאמן מוכשר, להשקיע בנוער ובגילאים הצעירים. הייתה בעיה של חוסר ניהול תקין לטעמי וטעמם של אוהדים מסוימים. כשיש לך ספונסר שקשור ישירות לשחקנים בקבוצה, זה בעייתי. אני מאמין בניהול נקי ותקין. זו השליחות שלי למקום הזה. זה וכמובן להצליח בטווח הארוך ולהחזיר את מכבי יפו לשנים הגדולות שלה".

"לא בדיוק. בגלל הזמן המועט שהיה לי, לא הצלחנו להכניס ספונסרים חדשים לקבוצה השנה. הגדרנו את השנה כשנת מעבר. בעצם יש מנהל בפועל לקבוצה, והוא זה שהביא את הספונסרים כדי שהקבוצה תוכל להתקיים השנה".

"אילן אלפסי. הוא נכנס והכניס את הכסף שהיה צריך, אבל הוא דרש שהשנה הוא ינהל את העניינים. תרשום שאני והקבוצה מאוד מפרגנים לו. תכלס, בלעדיו לא הייתה השנה קבוצה. אבל מצד שני, אתה מבין את הבעייתיות".

 

 

השעה הייתה כבר 15:30 והמשחק התחיל. יוסי שהוא קודם כל אוהד אמיתי בכל רמ"ח איבריו, נקרע בין לשבת עם קומץ המקורבים לקבוצה ביציע הכבוד (לא, לא מה שאתם חושבים. טריבונה קטנטונת עם גגון קטנטן וכמה מושבי פלסטיק... בכל זאת ליגה א'), ובין לצאת החוצה לקבוצת האוהדים שבאה לתמוך מבחוץ. קבוצה שגם הבן שלו חלק ממנה כמובן. בסוף הוא החליט להתחיל בפנים ואז לצאת החוצה.

 

המשחק עצמו היה משחק ברמה מאוד נמוכה. הזכיר לי משחקים של החברה בשכונה, כשפה ושם יש איזה שחקן או שניים שיודעים קצת יותר מה לעשות עם הכדור (לא הרבה יותר...). אני לא מזלזל, אבל בוא נגיד שלא באים למשחק כזה בגלל הרמה. זה או שאתה אוהד בדם או שלא. 

המשחק עצמו נגמר בהפסד צורב לקבוצת האוהדים השנייה שיש בליגה, כאמור הפועל קטמון ירושלים, ב-3:1 שהתחיל בנגיעת יד בדקה הראשונה של המשחק שהוביל לפנדל לטובתם, והמשיך עוד יותר גרוע מזה. קומץ מקורבים של קטמון עודד אותם לכל אורך המשחק (לא ידעתי שעשרים אנשים יכולים לעשות כל כך הרבה רעש).

 

תקרית השיא במשחק: אחד ממקורבי מכבי יפו נעלב עד עמקי נשמתו מכך שאוהדת קטמון צעקה לשופט שהיה צריך להוציא גם אדום על הכשלה ברחבה (האוהד היפואי עצמו קילל בערך מהשנייה הראשונה של המשחק), כשהאדון רץ ליציע של אוהדי קטמון והתחיל לבעוט ולהרביץ תוך כדי שאוהדים אחרים מפרידים. וזה במשחק ללא קהל...