בימים אילו כשהדי המחאה החברתית דועכים לאטם, אנו ביפו החלטנו לאמץ לקרבנו את המושג האמיתי של צדק חברתי.
עיר מיוחדת היא יפו, אפשר לקרוא לה עיר קוסמופוליטית אשר במהלך השנים עברה תהפוכות
רבות. במהלך שנות ה 50 נבנו שכונות חדשות לצורך קליטת עלייה, עד לפני מספר שנים ניתן היה לומר כי איכשהו כולם כבר הפכו לצברים והנה לפני כחמש שנים החלו להגיע ליפו עולים מאתיופיה כ-450 משפחות גרות כיום בשכונות יפו ג' דרום, נווה גולן, יפו ד' ומעט אף בלב יפו.
לעתים נדמה היה כי תושבי יפו שכחו כי עד לא מזמן גם הם היו עולים חדשים עם בליל של שפות זרות, ממטבחם עלה ריח שונה ממטבח השכן, השפה והמנהגים היו שונים. כור ההיתוך עשה את שלו ואיכשהו כולם יישרו קו והפכו לישראלים לכול דבר.
האם אנו נגועים בדעות קדומות?
כשהחלו לשכן את הקהילה האתיופית בשכונות הדרומיות של יפו, מיד עלו טענות ותלונות מצד הוותיקים על כך שהילדים ברחובות, על ריחם של התבשילים, על כול דבר קטן שרק לפני מספר שנים אפיין אותם. לעתים נדמה היה כי תושבי יפו שכחו כי עד לא מזמן גם הם היו עולים חדשים עם בליל של שפות זרות, ממטבחם עלה ריח שונה ממטבח השכן, השפה והמנהגים היו שונים |
לפעמים התקשורת בין בני אדם נפגמת בגלל בעיות השפה. האם באמת כל המריבות ואי ההבנות הם רק משום בעיות השפה? או שמא התזכורת של איך היינו בעבר גורמת לנו להקיא את השונה מקרבנו?
האם אנו, למרות שאנחנו מצהירים כי אנו פתוחים ופלורליסטיים נגועים בנגע הדעות הקדומות?
האם מי מאיתנו ניסה באמת להכיר את הקהילה לפני שחרץ את גורלה?
הקושי להסתגלות בחיים החדשים, קשיי השפה וההבדלים המנטאליים יצרו ריחוק בין הקהילה האתיופית ל"פראנג'ים" בשפת הקהילה. נדמה היה כי לנצח ישכנו זה לצד זו הקהילות השונות ללא שום אינטראקציה ביניהן.
אבל המציאות והחיים המשותפים גרמו לקהילה לייצר מנהיגות מקומית שרוצה להשתלב, לשתף פעולה ולהכיר את השכן.
ניפגש בסיגד
בסיוע ברוך לבקוביץ מהמישלמה ליפו, אסמרה אקלה מנהל מוקד הקליטה ואנשי הצוות, עבודה קהילתית, וועדי השכונות, בינ"ה בשכונה ופעילים משתי הקהילות נוצרה קבוצת עבודה שמטרתה לשבור את החומה וליצור היכרות ופעילות משותפת. יריית הפתיחה הייתה קיום יום גיבוש משותף לשתי הקהילות.
יום הגיבוש נערך הרחק מיפו, אי שם ביער בן שמן תוך כדי ארוחה משותפת, משחקי גיבוש והיכרות ממקום שווה. אין ספק כי בסופו של היום הכרנו יותר, למדנו שאמנם קשה להגות את השמות אבל הקושי הוא משותף ושצבע עור והלבוש האחר הם לא הדבר שיפריד, גילינו מולנו אנשים בדיוק כמונו, שרוצים להכיר, ללמוד את השפה והמנהגים ויש להן שאיפות בדיוק כמו לכל אחד אחר.
בקרוב יחול חג סיגד, חג דתי-יהודי שנחוג אלפיים שנות גלות באתיופיה ומייצג את הכיסופים של בני הקהילה לירושלים ובמהלכן של יותר מ-2000 שנות גלות הוא הפך למסורת ומקורו מתקופת עזרא ונחמיה. סביב החג תיערך פעילות של היכרות נוספת עם העדה. פרטים בהמשך.
|