קצת מוזר להתחיל את הבוקר עם כוסית ליקר על קיבה ריקה. היום הופך לקליל ואופטימי יותר.
לא, זה לא מנהג חדש שלי לשתות בבוקר, אבל כשחילקו בכנסיית סנט אנטוני ליקר לכבוד חג המולד, לא סירבתי.

לא בכול יום נופל הכבוד להתחיל את הבוקר עם נשיא המדינה, ראש העירייה ונכבדי הקהילה היפואית.

 

מר פרס בחר להגיע דווקא ליפו, מאחר ולדבריו החיים ביפו הינם סמל לכך שאפשר לחיות ביחד.

"המטרה היא שלום, הסמל של חנוכה הוא נר והסמל של הנצרות הוא כוכב - שניהם מטרתם להביא את האור ולגרש את החושך. אלוהים אחד לכולנו. הקהילה ביפו היא סמל לחיים משותפים שאלוהים יברך את כולנו". אלו הם חלק מדבריו של נשיא המדינה, מר שמעון פרס שכיבד את העיר בביקור בכנסיית סנט אנטוני לכבוד חג המולד.    

 

האב רמזי סידאווי, הממונה על הקהילה הלטינית בעיר, בירך את בואו של נשיא המדינה ראש העירייה ושאר המכבדים והסביר על משמעות החג וסמליו.  

מר רון חולדאי, בירך את הנשיא על בואו דווקא ליפו ודיבר על יפו ההופכת לסמל לחיים משותפים.

את הטקס ליוותה מקהלת הכנסייה בשירי חג, נכבדי העיר מכול הדתות מילאו את הכנסייה.

 

עבורי הבוקר הזה היה חזרה לימי ילדותי בבית הספר הצרפתי "פרר", שם חגגנו את כול החגים ביחד. זה היה הדבר הכי טבעי בעיניי, מעבר לסיסמאות שבדרך כלל נהוג לזרוק באירועים שכאלה על חיים משותפים.

אנחנו כילדים חיינו וגדלנו בהכרה והבנה שלכול אחד יש את החג שלו.

אמנם אני כן חיכיתי ש"פאפא נואל"  יביא לי מתנה, ולמען האמת, נראה לי שאני עדיין מחכה. 

שם למדתי שהדבר אפשרי.

 

יתכן שכוסית ליקר דבר ראשון בבוקר הינה דבר מומלץ לא רק לי, אלא גם לשאר התושבים,  או שמא אילו זיכרונות הילדות שלי, המשאירים אותי אופטימית להאמין ולקוות, שאפשר לחיות ביפו ביחד.

אחרי הכל, גם נשיא המדינה מאמין.  

שיהיה לכולנו חג שמח מלא אור, אהבה ותקווה.