אי נוחות בפגישה בעירוני ז'
ביתי הקטנה מסיימת כיתה ו' בשנה זו. לפני שהחל מועד ההרשמה לחטיבות הביניים, התקיימה ישיבה של הורי כיתות ו' לקראת ההרשמה לחטיבות והתארגנות לסוף שנת הלימודים.

באותו מפגש שמחנו לארח את מנהלת החטיבה של עירוני ז' ואת המחנכת של אחת מהכיתות האקדמיות הפועלות בעירוני ז'.
עדינה המנהלת הציגה בלהט את התוכניות העשירות שיש בבית הספר, וניסתה בכל מרצה לשכנע הורים לרשום את ילדם לחטיבה שבהנהלתה, ואז הגיע זמן לשאלות, והשאלה הראשונה שנשאלה בתמימות על ידי אחת האמהות," מה קורה עם הערבים? שמענו שיש אלימות ובעיות איתם."
ברגע זה כבר נמתחתי בתחושה של חוסר נוחות.
נו, עד מתי ימשיכו להאשים את הערבים בכל בעיה?

לאחר שעדינה  שוב לקחה את רשות הדיבור וניסתה להציג מצב אחר, התפתח ויכוח בין ההורים. בשלב זה ביקשתי לשתף מניסיוני, ויש לי ניסיון עם בית הספר, כיון שבני מסיים השנה כיתה י"ב.
לא שהכל היה דבש, אך בהחלט בחרתי לציין את היתרונות של בית הספר ואת החוויה החיובית של בני ושלי.

צוות בית הספר מבקש את עזרתי
למחרת קיבלתי טלפון חם מכמה גורמים בבית הספר אשר ביקשו שאסייע בשיווק של  עירוני ז'.

נזכרתי שעזרא קבע ,ידידי היקר, כבר כמעט 15 שנה פעיל כהורה בעירוני ז'. שלושת ילדיו למדו בתקופות שונות, ושנים שהוא עוזר לשווק את עירוני ז' מול בתי הספר היסודיים ביפו, לילדים המיועדים לאכלס את התיכון היפואי.
היה לי חשוב לקבוע איתו פגישה ולנסות להבין - מה קורה פה?
איך ייתכן שלפני עשור, כשלא נפתחו כל בתי הספר העירוניים לבחירה וילדינו עברו כמעט באופן אוטומטי לעירוני ז', כל שכבה מנתה כ 8 כיתות ובית הספר הכיל 1500 תלמידים, ואילו כיום, לאחר ההרשמה, מתוך הנתונים שפורסמו בעיתון תל אביב, נרשמו לעירוני ז' לחטיבה רק 60 ילד לשנה הבאה.
זו ירידה משמעותית מאד. יש להתיחס כמובן לכמות הילדים הקטנה  בגילאים הללו שגרה ביפו, לעומת  כלל האוכלוסייה שהגדילה את כמות הילדים בשנים האחרונות זו וכן לקהילה האתיופית, שמרבית הילדים הבוגרים לומדים בפנימיות מחוץ לבית.

מאז הקמת המוסד האקדמי "המכללה האקדמית של ת"א-יפו" החל פרויקט הנקרא "פסגות", אשר מטרתו לזהות ילדים - החל מכיתה ב' - בעלי פוטנציאל להתקדם בלימודים , במסגרת יום הלימודים הארוך.
הילדים מקבלים העשרה ולימוד נוסף על ידי סטודנטים מהמכללה.
התוכנית ממשיכה בעירוני ז' עד כיתה י"ב במסגרת כיתה אקדמית, להכין את הילדים לקראת לימודים אקדמים במכללה ולקרב לתודעתם את האפשרות ללימודים גבוהים.,
הפרויקט מושקע בהמון כסף ומשאבים. פרויקט זה היה אמור למשוך אליו את הילדים החזקים ולהעלות את איכות בית הספר, להפוך את עירוני ז' לתיכון אטרקטיבי.

 
רשימת יתרונות וחסרונות

על מנת להבין לעומק את הבעיה , ישבתי עם עזרא והכנו רשימה של יתרונות וחסרונות בעירוני ז'.

להלן הרשימה:

חסרונות:  חשיבה סטריאוטיפית שלילית, ערבים =פחד=אלימות=רמה נמוכה.

 

יתרונות: מתקנים מפוארים כמו: אשכול פיס, מעבדות חדישות, אולם ספורט משופץ, ספריה מפוארת  עם חדרי האזנה, הפרדה בין החטיבות, מדשאות ומרחבים פתוחים של דשא וספסלים.

ליווי של המכללה האקדמאית ופתיחת השערים למכללה.

דלת פתוחה להנהלה.

מעורבות הורים.

בנית תוכנית לכל ילד לפי התאמה.

מגמות מעניינות הבולטת היא מגמת הרדיו והשידורים בתחנה של בית הספר.

קירוב בית הספר לאזור המגורים, חוסך זמן וכסף על נסיעות.( יש הסעות )

לא מוותרים על אף ילד שרוצה ללימוד , שיעורי עזר, לימודי קיץ, פרויקט אחרי ועוד..

 

אז איפה הבעיה, אם כך?
בקריאה ראשונית מבחינים בברור  ביתרונות הרבים שיש לעירוני ז' להציע.
איך ייתכן שיש מוצר כל כך מושקע ומוקפד שאינו מוכר? אפשר להלין על צורת השיווק, אך האם מוצר טוב כל כך צריך שיווק? האם מוצר טוב ועונה על הצרכים לא עובר מפה לאוזן?

נוכחתי לדעת כמה השקעה מושקעת בשיווק, בדיוור הישיר ובחוברת המפוארת שמציגה את העשייה הענפה בעירוני ז', בטלפונים האישיים  אל כל ההורים ולהזמנתם ליום פתוח.
אך מי מגיע ליום פתוח?, רק המשוכנעים!
ואכן כך היה. לערב הורים הפתוח הגיע קומץ קטן שידע מראש שילדיו יירשמו ורק רצה להכיר ולהיחשף יותר.

 

נראה כי יש מציאות קשה הבאה לרמוז כי משהו כאן לא עובד כמו שצריך, האם ייתכן  שכמות כזאת קטנה של ילדים תוביל לכך שעירוני ז' ייסגר בטענה שאינו רלוונטי? כי אז כל כך הרבה גופים פרטיים ובעיקרם דתיים יעמדו בתור על מנת לקבל את המבנה, ויצליחו למלא את הקומפלקס בשלל ילדים.

 

התמונה האמיתית טובה ביותר
אני רוצה לסכם את המאמר בכמה אמירות מתוך שיחות שקיימתי עם בני, עם ילדיו של עזרא ואמא ששלושת ילדיה למדו בעירוני ז' בגאווה גדולה.

ובכן- באופן גורף נאמר כי אין שום בעיה עם הערבים. מי שנרשם לבית הספר בא ללימוד ולא לריב, ילדים רגילים כמו כולם, ממשפחות טובות ומשקיעות.
אין שום הבדל בין היהודים לערבים.

בנושא האלימות, ההתייחסות דומה,. אין בעיה קיצונית של אלימות ואין בעיה בביטחון האישי של התלמידים.

בית הספר מאפשר למי שרוצה ללימוד, למי שמתקשה נותנים עזרה כדי שיצליח כמה שיותר בבחינות הבגרות.

לילדים המצטיינים יש תוכניות העשרה בתחום המדעים המשפט והרפואה. ילדי בית הספר משתתפים בהצלחה בתחרויות מחוזיות וארציות בנושאים המצרכים ידע רב ומגיעים להישגים מרשימים.

יחס המורים אל התלמידים

מתוך השיחה עם בני הועלתה בעיית היחס של המורים אל הילדים, ישנם  מורים בעלי תפיסות מיושנות המשננים משפטים שאינם מיצרים מוטיבציה, מסר שהופך את בית הספר למפעל של בחינות בגרות, עקב כך הלימוד הופך למשעמם ומכני.

בעיה נוספת הקשורה למורים, שאינם יפואים ואינם מכירים את השיח היפואי כך שבעמדתם יש שיפוטיות לגבי התלמידים והוריהם.

 

בנימה אישית, הייתי רוצה לראות את עירוני ז' מפצח ביחד עם תלמידיו והוריהם את הקוד שיצור אהדה מחודשת בבית הספר היפואי, שתהיה ברכה בעמלם של צוות ההנהלה והמורים להגיע ללבם של הילדים, להפוך את חווית הלימוד לחוויה של שינוי והתפתחות, ליצור משפטי מוטיבציה מעולמו הפנימי והעשיר של כל ילד וילד, ולחבק את הנשמות התמימות הנמצאות בחיפוש אחר הדרך המתאימה לכל אחד.

לכל העוסקים במלאכת החינוך, זכות גדולה בידכם לעצב ולהשפיע, עשו זאת בתבונה ובסובלנות.