כמעט מידי לילה מפלחות יריות את השקט ביפו.
היפואים הוותיקים כבר לא מתרגשים, הם רק תוהים האם זהו אימון ירי או שמא פצעו/הרגו משהו.
תמיד לפני אירוע שכזה קולות הזיקוקין מחפים על מה שעומד להתרחש.
אט אט נעלמים פנים מוכרות מהנוף היפואי, עוד אוהל אבלים מוקם, עוד אימא שבנה לא ישוב.
בזמן ימי האבל נשמעים קולות שקטים המגנים את המתרחש אבל אף אחד לא יקום ויעשה מעשה.
נערים צעירים אוחזים בנשק
זירת רצח ביפו
הרציחות הן על רקע של סכסוך על שטחי סמים, על נשים ולעיתים על סתם מילה שנזרקה ברגע של כעס כלפי האחר. הרחוב היפואי יודע בדיוק את הסיבה האמיתית, אבל לעולם לא יפצו התושבים פה וישתפו פעולה עם המשטרה.
בדרך כלל, אם אירוע הירי לא מסתיים ברצח, אף אחד פרט לתושבים לא יידע ששוב כמה צעירים ניסו להפעיל את החוק שלהם ברחוב.
יפו מעולם לא הייתה מקום רגוע, אך בשנים האחרונות נחצה קו אדום ולקיחת חיי אדם אחר הפכה לדבר שבשגרה.
גיל האוחזים בנשק לא חוקי הוא המפחיד כאן.
אם פעם היה כבוד והמנהיגות המקומית יכלה לשלוט ברחוב, היום אין כבוד לאף אחד. נער או בחור צעיר שרוצה לכבוש את מקומו ברחוב, לא יעשה זאת בעזרת דיבורים. יש לו נשק שנותן לו את הביטחון שהוא שולט בעולם.
ירי ללא מחשבה
הרציחות הן על רקע של סכסוך על שטחי סמים, על נשים ולעיתים על סתם מילה שנזרקה ברגע של כעס כלפי האחר. הרחוב היפואי יודע בדיוק את הסיבה האמיתית, אבל לעולם לא יפצו התושבים פה וישתפו פעולה עם המשטרה
אותם נערים אינם מקדישים אפילו דקה של מחשבה על המשמעות של לקיחת חיי אדם, על הסבל שייגרם למשפחה של אותו נרצח. הרי לאותו אדם יש אימא שליבה לעולם לא יחלים מהכאב של אובדן בנה.
לפני מספר חודשים נפגעו שלושה ילדים בני 13 בפתח ביתם, מאימון ירי שכזה. אחד הילדים נפצע קשה ועד היום הוא בתהליך של שיקום. מתחילת השנה אירעו כשישה מקרי רצח ועוד מספר רב של מקרי ירי שהסתיימו בפציעה, אך אבל למרות שבחדרי חדרים יודעים רבים מי האחראי לכך, כלפי חוץ אין איש יודע.
כועסים אך שותקים הרחוב היפואי כועס.
המנהיגות המקומית לא נוקטת עמדה חד משמעית.
עד שלא תצא החלטה לגנות בכול תוקף ולצאת נגד ההתדרדרות המוסרית של שולי החברה הערבית היפואית, שום דבר לא ישתנה
כועס על המשטרה, שכביכול לא עושה דבר לפענוח אותם רציחות, כועס על אותם נערים שמנסים להפוך לגברים בדרך היחידה שנדמית להם כנכונה, אך אף אחד אחר כך לא מעז להתעסק איתם, מפחד שהם לא יבינו נכון את הנאמר להם ואז הם עצמם עלולים להפוך למטרה הבאה.
הרחוב שותק.
שלושת הקופים שולטים (לא ראיתי לא שמעתי לא דיברתי).
מסר כנגד המשטרה אנשי המשטרה עובדים ומנסים בכול כוחם, אך ללא שיתוף פעולה מצד הציבור המקומי לא יימצא פיתרון פתרון. הכעס והמרירות בקרב התושבים ימשכו.
המסר שהועבר בעבר לדור הצעיר היה בגנות המשטרה.
המשטרה סימלה עבורם את כל הרע והלא טוב במצבם המדיני והחברתי. היה זה מסר שנתן
זירת רצח ביפו
לגיטימציה לעבור על החוק, להיכנס לעימותים מיותרים עם שוטרים וכמובן לא לפנות או לשתף פעולה עם המשטרה.
המנהיגות המקומית משותקת המנהיגות המקומית לא נוקטת עמדה חד משמעית.
עד שלא תצא החלטה לגנות בכול תוקף ולצאת נגד ההתדרדרות המוסרית של שולי החברה הערבית היפואית, שום דבר לא ישתנה.
רצח ירדוף עוד רצח ובמציאות של חיי הרחוב הרי אי אפשר להישאר חייב.
האם יימצא מנהיג ראוי ואמיץ דיו כדי לקום ולומר את הדברים, ללא כחל ושרק?
ראשית אחרי כל אירוע ירי שנרצח מישהו , יש הפגנה , שביתה או כל פעולה מחאתית אחרת שלא לדבר על תורי הדעה הרבים שנכתבים בגנות האירוע בעיתונות ובאתרים הערבים.
המגזר הערבי וביפו בפרט עושים הכל בכדי למנוע תופעה זו , אפשר להתוכח אם עושים מספיק או לא מספיק אך בהחלט שעושים.
אנשים החיים ביפו שניים-שלושה עשורים יודעים היטב ששנות השמונים והתשעים היו גרועות יותר , אמנם זה לא מנחם , כי עדיין נרצחים/נפגעים פה מדי שבוע אנשים שלא לדבר על הטראומות של התושבים שתלווה אותם שנים רבות
תגובה חדשה
2. אי דיוקים?
א.ס, יפו, (07/10/2012)
קומץ של אנשים עומדים עם שלטים בערבית בכיכר השעון לא נחשב למחאה. זה לא שהתיירים שבאים ליפו מבינים למה עומדים עם שלטים בערבית ושלט קטן בעברית, במקום ללמד שנאה בבתי הספר תלמדו ערך חיי אדם כולל לא להתעלל בחיות, מספיק לראות את הילדים הקטנים שמתעללים בחיות אפשר לדעת שגם אין להם בעיה לעשות את זה לבני אדם. אני לא מוצא אי דיוקים אני מוצא אנשים שבאים להאשים את האחרים במקום להיות אים לחברה ולמעשים שקוראים בחברה שלהם5'
תגובה חדשה
3. חיזוק למוחות ולמוחים
נועה, לב יפו, (08/10/2012)
הכי קל להאשים את מי שכבר כן פועל ועומד בחוסר עשיה של הכלל. אני מחזקת את המוחים שאינם שותקים, המוחים שאני בטוחה שעושים את אשר יש בידיהם לעשות על מנת למגר תופעה ארורה זו.
תגובה חדשה
4. כל הכבוד לכותבת
דונה, (08/10/2012)
מסכימה עם כל מילה
תגובה חדשה
5. הרג או חוסר תכלית
דקאלו שם-טוב, יפו ג', (12/10/2012)
מנהיגות ממצא תואר שהיום הוא ללא שיניים , מנהיגות נוצרת מהבית מבית הספר ומעל לכול מההיסטוריה של כול עם! מי שרוצה לחיות בשקט יעשה זאת אך מי שמפחד מהסביבה שלו יותר מהאלוהים שלו, נותן את ההסכמה השקטה למה שמתרחש ביפו {לא נדבר על בכלל} מה שמחזק את החלש זו העוצמה של הנשק ,של הרכב ושל חברים מסיתים, של להיות גבר. לא ניתן להלין רק על המשטרה! כולנו ובמיוחד הפעילים בשכונות ובמגזרים חייבים למצוא עבורם את האלטרנטיבה שאים זוכים בה בביתם או בסביבה החברתית שלהם, כול עוד לא נרצה לראות את התמונה הגדולה ,נוכל להמשיך לכתוב כתבות נפלאות אבל לא זה יהייה מה שיפתור את התסכול. דקאלו שם-טוב
מאת: ספי סמדג'ה
זירת רצח ביפו
זירת רצח ביפו
