בתאריך ה-20.12.12,  התקיים במרכז ערבי יהודי ביפו כנס יפו השביעי אשר התמקד בנושא זכויות האוכלוסייה הערבית, ובמהלכו נידון גם נושא היחסים בין ערבים ויהודים במדינת ישראל וביפו בפרט. 
מטרת הכנס היא לעודד שיח פוליטי, מדיני, חברתי ותרבותי בין אזרחים יהודים וערבים אשר תופסים את עמדות המפתח בחברה הישראלית. 
במהלך הכנס הוצגו דעות מכל קצוות החברה הישראלית ונדון נושא האחריות הממשלתית על החזון העתידי של החברה הישראלית. 

 

האירוע נפתח על ידי הרב מיכאל מלכיאור, נשיא הכנס ומי שהקים את הפורום להסכמה חברתית. הוא בירך את כל הנוכחים במקום וביניהם את שגריר גרמניה ואת שגריר דרום אפריקה, את הנציג של שגרירות ארה"ב, את שגריר האום בישראל ואת תלמידי בתי הספר מיפו, מרמלה ומאום אל פחם המשתתפים בפרלמנט הנוער היהודי ערבי שנכחו גם כן בכנס. 

האירוע סוכר על ידי רשת ב' ועל ידי קול ישראל בערבית ונכחו בו נציגים מהתקשורת היהודית והערבית.

 

הראשון לשאת דברים היה ראש עיריית תל אביב-יפו מר רון חולדאי. חולדאי דיבר על הצורך להסיר את ההפרדות בין יהודים וערבים ביפו ובישראל כולה. הוא דיבר על מימוש התוכניות העירוניות לפיתוח של שכונות יפואיות, על השקעה בתחומי הרווחה החינוך והתרבות ועל השינויים בתשתיות עירוניות שנועדו על מנת לשפר את חייהם של ערביי יפו.

מר רון חולדאי ציין את הקמתה של המכללה האקדמית תל אביב יפו שבה לומדים כיום ארבעת אלפים סטודנטים ואת תוכנית הבניה עבור משפחות צעירות וחתם את דבריו בכך, שהוא סבור כי שיתוף תושבי יפו בתהליכי התכנון העירוניים חשוב ליצירת האמון בין יהודים לערבים, שהוא הבסיס להמשך החיים בעיר של דו קיום.

 

אחריו עלתה לבמה הגברת ציפי ליבני. היא דיברה על התקווה לשלום שאף אחד לא ייקח מאיתנו ועל כך שהסדרים עושים בין מנהיגים ושלום עושים בין העמים. היא ציינה כי יש ליישם את השוויון על מנת לגרש את הפחד והתסכול וכי השוויון צריך להיות בכל חלקי החברה על מנת לחיות יחד. את השוויון שיושג קראה הגב' ציפי ליבני ליישם בעשייה למען הקהילה ביפו.

 

הבאים בתור נואמי הפתיחה היו ח"כ אורית זוארץ וח"כ דר' עפו אגבאריה, אשר בין השאר משמשים גם בתור יו"ר השדולה ליחסי יהודים וערבים בכנסת היוצאת. 
גברת זוארץ ומר אגבאריה דיברו על שמירה על כבוד האדם ועל כך שלכל אחד מאיתנו ישנה אחריות אישית בסיסית לשמור על הזכות לחיות במדינה שמנוהלת על פי ערכים דמוקרטיים. 
השניים דיברו על גישור הפערים באמצעות קידום יחסים בין אזרחים שמגיעים משני הקטבים בחברה היהודית והערבית. הם סיכמו את דבריהם בכך ששלום הוא הערבה לביטחון לשוויון ולדו קיום בישראל.

כנס יפו 2012 - מושב ראשון - מדינת ישראל יהודית או של כל אזרחיה?
בסיום דברי הפתיחה עלו לבמה המשתתפים של המושב הראשון של הכנס שהתנהל כשיח פוליטי בנושא יהודים וערבים בישראל ומטרתו לדון לגבי מה שיהיה בכנסת הבאה. 

מנחה המושב זה היה יו"ר הכנס הרב מיכאל מלכיאור שפתח את דבריו עם התייחסות לגיבוש ההבנה בקרב כל רובדי העם כי לא ניתן לקיים חברה וכלכלה שוויונית כאשר חלק ניכר מהחברה נמצא "בחוץ" וכי אין מצב זה עומד במדדים הבינלאומיים המקובלים.

 

הראשון שדיבר במושב זה היה חה"כ זאב אלקין אשר ניסה לענות על השאלה: האם מדינת ישראל היא יהודית או של כל אזרחיה? הוא ציין כי לדעתו ממשלת ישראל צריכה להעניק שוויון פרטי לכל אזרחיה וכי חברי הכנסת המייצגים את המגזר הערבי צריכים לעסוק במציאת פתרונות לחוסר השוויון של המגזר הערבי.

 

דבריו של ח"כ אחמד טיבי אשר עלה לבמה אחרי מר אלקין, עסקו באותה השאלה.
הוא דיבר על המצב האתני במדינת ישראל, על קיומם של ערכי השוויון והדמוקרטיה ועל הסטאטוס החוקי שיש להעניק לאוכלוסייה הערבית שהנה האוכלוסייה הילידה של ישראל. 

מר טיבי התייחס בדבריו לישראל כמדינה דו לאומית וכמדינת כל אזרחיה וכל לאומיה ודיבר על זכויות הפרט ועל הזכויות הקולקטיביות. 
הוא קרא להפוך את השוויון מסיסמאות לדרך חיים, באמצעות הקמת בתי חולים ממשלתיים ואוניברסיטאות גם בישובים ערביים בישראל. 
בנוסף ציין מר טיבי כי יש לחתור לשלום על בסיס שוויון ולהושטת יד בין שני הלאומים על מנת ליצור חיי שותפות ולהילחם יחד בגזענות ובסטריאוטיפים.

 

ח"כ דני איילון פתח את דבריו עם נושא השוויון, אשר בעיניו הוא חלק בלתי נפרד מהדי אן איי היהודי. 
הוא ציין כי קיצוניות בשני העמים היא זו הגורמת לפערים חברתיים וכי פתרון למצב זה הוא קודם כל אנושי ורק לאחר מכן פוליטי. 
מר איילון ציין כי השינוי צריך להיעשות על בסיס אזרחי ותוך כדי קירוב המיעוט הערבי ליהודים באמצעות השכל הישר. הוא התייחס לשאלה האם ישראל היא מדינה יהודית או מדינת כל לאומיה והביא לדוגמה את ברה"מ לשעבר את יוגוסלביה ואת צ'כוסלובקיה שהיו מדינות של כל לאומיהן ואשר נחלו כישלון מדיני גורף מכיוון שלדעתו זוהי תזה מדינית מופרכת שאינה קשורה לזכויות האזרחים. 
לסיום ציין מר איילון כי הינו אופטימי, מכיוון שקם היום דור חדש שלדעתו יצא מתוך הקיבעון. החיים לדעתו ינצחו ויום אחד ערבים ויהודים יחיו כאן יחד על בסיס של קיום אנושי משותף.

 

שר הדתות מר יעקב מרגי עלה לבמה ודיבר על החברה הישראלית שאינה פלורליסטית בעיניו וציין כי על הערבים והיהודים החיים בישראל ללכת יחדיו בגלל האינטרס המשותף לחיות כאן. גם לדעתו הקצוות בחברה לא יקדמו את מדינת ישראל לשום מקום ומכיוון שלחיות יחד כבר הצליח בעבר, אם רק נרצה, זה יקרה גם בעתיד.

 

חה"כ השיח' איברהים צרצור - ראש התנועה האסלאמית ומי שמקדם שלום דתי, עלה לומר את דברו לאחר מ' יעקב מרגי. הוא דיבר על שלום דתי אשר לדעתו ישפיע גם על השלום המדיני. לדעתו אין קשר בין השלום עם העם הפלסטיני לבין השגת השוויון בין אזרחיה היהודים והערבים של מדינת ישראל. לסיום דבריו הוא קראה לערבי ישראל לחתור לשוויון.

 

חה"כ דוב חנין התייחס לכנס יפו שמהווה בעיניו ניסיון חשוב להתגבר על ההפרדה בן יהודים לערבים בכל המישורים של החיים. הוא ציין כי אנו צריכים פוליטיקה שמדברת ליהודים ולערבים מתוך ערכים סוציאליסטיים מכיוון ששוויון הוא אינטרס של שני העמים.

 

חה"כ דניאל בן סימון ציין כי אין מנוס משלום ושוויון מכיוון שמלחמות הן לא הנורמה לדו קיום. הוא ציין כי יש לקדם את המפלגות הערביות ולקרוא להן לדיאלוג משותף.

 

חה"כ זהבה גלאון דיברה על קו החקיקה הגזענית בכנסת האחרונה וגינתה את מפלגת קדימה על פעולתה החקיקה אנטי דמוקרטית. היא אמרה גם כי פעולה משותפת בין יהודים לערבים תביא לשוויון וגינתה את הכיבוש אשר מכרסם לדעתי בדמוקרטיה.

 

המושב הבא אחריו עסק בשאלה "מה לנו אנשי תרבות ואמנות לשיח יהודי-ערבי?" נתן דנטנר ואודיה קורן הובילו את המושב והשתתפו בו אמנים יהודים וערבים הפועלים במישורים אומנותיים שונים.

 

השחקן והבמאי נתן דטנר פתח את המושב בדבריו אודות חשיבותו של מפגש תרבות מכיוון שאומנות היא שדה חוצה גבולות והאדם בו נקבע על פי מעשיו ולא על פי דעותיו הפוליטיות.

 

הצייר (החיפאי במקור) עבד עאבדי, דיבר על כך שאומנות נובעת מהזעקה האנושית ולכן השיח האומנותי בנושא היחסים בין ערבים ליהודים חשוב לא פחות מהשיח הפוליטי. 
הוא סיפר על חייו במחנות הפליטים לאחר 1948, שיתף בסיפורו האישי כבן מיעוט ודיבר על אומנותו אשר בעיניו הנה חלק מהאומנות המוקדשת לזכר הנרצחים ביום האדמה.

 

שחקנית ומגישת תוכנית רדיו אודיה קורן דיברה על הצורך לצחוק על הסכסוך מה שמתאפשר רק בתוך גבולותיו של תיאטרון. 
קורן דיברה על השוויון שקיים בין השחקנים הערבים והיהודים והזכירה בצער את העובדה כי ישנם שחקנים ערבים שמשחקים בעברית אבל אין שחקנים יהודיים שמשחקים בערבית. 
היא סיפרה בגאווה על השחקן נורמן עיסה שמתגורר ביפו ומשחק לצידה בתיאטרון, ודיברה על הצלחתו ועל השפעת ההצלחה על חייו כערבי. 

היא ציינה כי לדעתה בני נוער יהודיים צריכים להיחשף יותר לעשייה של אמנים מהמגזר הערבי, כי זה הדבר שלדעתה יקרב אותנו לדו קיום אפשרי יותר. 

נתן דנטנר הוסיף כי באירופה ישנה התעניינות רבה בנושא הפלסטיני-ערבי בישראל, והצגות ישראליות לא מעטות יוצאות בשל כך לסיבובי הופעות דווקא באירופה. 
בישראל הצגות הדנות בנושאים אלה מעטות מדי ולדעתו חשוב מאוד לביים יותר הצגות כאלה על מנת לעודד את הקירוב בין העמים.

שגרירים של דו קיום 

הזמרת, אחינועם ניני, התייחסה לשינוי שחל באולם בו התקיים הכנס עם עזיבתם של הפוליטיקאים. 
ניני ציינה גם כי הינה עצובה על כך, שרבים מהנוכחים עזבו ועל כך שאין ייצוג של הזמר המזרחי בכנס. 
היא סיפרה אודות הסיבות שהביאו אותה בתור אמנית לרצות להבין את הסכסוך, על מנת לייצג את ישראל במסעותיה ברחבי העולם כשגרירת האומנות הישראלית. 

כמו כן שיתפה אחינועם את הקהל בשאלה המטרידה אותה, אודות השפעת האמנים על הסכסוך ועל תפקידם של אמנים ב"במה" הזו, האם חלה על האמן חובה לדבר על המצב, או שאסור לו לעשות זאת? 
היא סיפרה על שיתופי הפעולה שלה עם אמנים ערביים ודיברה על הצורך בפעולות המקדמות את הדו קיום ועל החשיבות של עשייתם הרצופה ללא הקשר למצב פוליטי בישראל. 

ניני קראה לעידוד יזמות של פעולות תרבות במסלולים שונים של שיתוף פעולה בין האמנים היהודים והערבים וציינה כי על האמן לייצג את החלומות של ישראלים ואת התקווה שלהם לדיאלוג. 
אחינועם ניני קראה להגיד את זה בכל רם וליישם את זה בכל האמצעים כי לדעתה יש דרך אחרת וצריך רק להאמין ולהיות עקשן באמונותיך. לדעתה זוהי האחריות שלנו ולכל מי שאכפת לו מהעתיד הכלכלי והחברתי של ישראל צריך לפקוח את העיניים ולפעול למען חברה שוויונית.

 

הזמר והמלחין יוני רכטר התייחס לכך שבעולם האומנות הדעות הפוליטיות של האמן לא גורעים מאהדה כלפיו ולא מגבירים אי חיבה או שנאה וציין כי שיתופי פעולה אומנותיים תמיד הובילו להצלחה.

 

הזמר ח'יר פודה יליד עכו העתיקה סיפר על הילדות שלו והשווה בין העשייה האומנותית בעכו העתיקה לעומת העשייה ביפו. הוא דיבר על גידול דור חדש שיתעניין אחד ברעהו וקראה להביא לדיאלוג אומנותי כי זוהי דרך ניטרלית וחסרת שיפוטיות שתוביל לשינוי.

 

מנהל מוזיקלי ונגן גיל דור פתח עם השאלה: מה לאומנות ולאנשי רוח ולדיאלוג ערבי יהודי בישראל?
הוא דיבר על כך שתרבות בעיניו היא מראה המשקפת את החברה והיא גם קונטקסט דינאמי שנתרם על ידי כל האזרחים. הוא גם ציין כי שוויון בעיניו הוא שוויון בפני החוק ושוויון הזדמנויות ויש ליישם אותו בחקיקה פורמאלית. הוא גם ציין כי הזהות הקולקטיבית של עם ישראל נבנית באמצעות אמנים ואנשי רוח ואת הפתרון יש למצוא בדרכים חכמות ולא בדרכים צודקות.